המסקנה מזוועת ילדי תימן

אז עכשיו העובדות כבר די על השולחן. חטיפת ילדים. ניסויים בבני אדם – הכל…

השאלה היא מה עושים איתן? עם העובדות הללו. למי תואיל התנצלות בדיעבד של מנהיגים שעוד לא נולדו, לקרובים שטרם עמדו אז על דעתם?

אז נדע את אחרון הפרטים – מה עושים עם המידע הזוועתי הזה? לאן לוקחים אותו? איך מייצרים ממנו נוסחה שתמנע מהרשע הזה לצוף שוב בעתיד? מה העיקרון שאיפשר לזה לקרות, עיקרון שצריך לעקר?

כשנשאל אברהם מדוע שיקר בדבר אשתו, ענה:
" …אין אלוהים במקום הזה והרגוני ".

כשהשלטון הוא ריכוזי, כשהאדם מחליט שהוא מחליף את א-לוהים ונוטל לעצמי סמכות לנהל את חייו של אדם אחר – לקבוע היכן יגור (משאיות לדימונה) במה יאמין (גזיזת פיאות) במה יעבוד (פנקס אדום), כמה ישלם וכו' – בסופו של דבר גם את גופו של האחר הוא מוכן להקריב על מזבחה של איזו אידאולוגיה נעלה.

כשאין א-לוהים, גם אין צלם א-לוהים – וכבר אין הבדל בין אדם לכלב ולמה שלא נערוך בו ניסויים –
לטובת הכלל כמובן.

כי כשאין א-לוהים היחיד הוא רק "פסולת ביולוגית".

המסקנה שלי מזוועת ילדי תימן.

לברוח משלטון ריכוזי,
לברוח מכל משטר שמנסה לשלוט בעוד נתחים מחיי האזרח ולחיירותו – משטר שמחליט למשל שמותר לקחת מאזרחיו דגימות לצורך סימון ביולוגי לצורך בטחוני כביכול –
למען הכלל כמובן…-

או שמותר לענות עשרות נערים (כדי ש"המדינה לא תתפרק"…'בנט').

כן כן – אני מדבר על החוק הביומטרי

ככה זה מתחיל…