כדי להחזיר את המדינה לעם, אנחנו לא צריכים עוד ניהול סכסוך, או תיקונים קוסמטיים.
אנחנו זקוקים לריסטארט לאומי שמבוסס על קווי הכרעה ברורים. זהו המצפן המוסרי והמעשי של 'זהות'
הדרך היחידה להבטיח ריבונות, בעלות וחירות.
הטבח הבא לא נמנע עם עוד גדר ועוד חיישן. הוא נמנע כשהאויב מבין שבעל הבית חזר – ולא מתכוון לברוח מהזהות שלו.
זהות דורשת שינוי כיוון: הכרעה במקום הכלה, ריבונות במקום תלות, ובהירות מוסרית במקום בלבול.


מחירי הדיור אינם גזירת גורל. הם תוצאה של מדינה שמחזיקה את רוב הקרקע, מנהלת קרטל אדמות, ומוכרת לכם את הבית שלכם במחיר כפול.
זהות תפסיק את הספסרות: האדמה תחזור לבעליה האמיתיים – למי שמגנים עליה ובונים בה עתיד.


הבעיה בישראל איננה "שאין מספיק כסף". הבעיה היא שמכונת המדינה לוקחת יותר מדי, וחונקת תחרות, יוזמה ועסקים קטנים.
זהות מחזירה לאזרח את הכוח: פחות רגולציה, פחות מכסים, פחות מונופולים – יותר חירות להתפרנס ולבנות עתיד.


זהות יהודית איננה "מגזר". היא הסיפור הלאומי שמחזיק מדינה חיה. בלי זהות – החברה מתפרקת, הריבונות נשחקת, והאויב מזהה חולשה.
בזהות יש מקום לכולם: חילונים, דתיים, חרדים, מסורתיים, עולים וסטודנטים. המכנה המשותף הוא שייכות – והחירות לחיות אותה בלי מתווכים ובלי פחד.

המדינה נעלמה ממקומות שלמים. אנשים חיים בפחד בתוך הבית שלהם. קרקעות לאום נגזלות בהשתלטות עוינת. פרוטקשן הפך לשגרת חיים.
זהות לא באה "לנהל" את האנרכיה. היא באה להכריע אותה. משילות היא תנאי לביטחון, והיא גם תנאי לדירה במחיר שפוי ולחיים נורמליים.

מה מקבל תומך?
מה מקבל חבר?
מה מקבל שותף?
מה מקבל פעיל?
אנחנו לא ממציאים פתרונות חדשים, אלא מציבים את חזונו עתיק היומין של עם ישראל במקום חזון הפרוגרס שהוביל לטירוף של אוסלו ולטבח שמחת תורה. כשיוצב החזון, פשוט נפסיק הפריע לו לקרות מאליו. נסיר את כל החסמים. המדינה היום חוסמת את החירות בחינוך, בדיור, בכלכלה ובמשילות. ברגע שהכוח יוחזר לאזרח ולזהות היהודית, המציאות תשתנה מעצמה.
העולם מכבד עוצמה ולא חולשה. כל פעם שניסינו להתחבב על אומות העולם – חטפנו חרמות, טרור ואנטישמיות. כל פעם שהקרנו עוצמה (כמו במלחמת ששת הימים), קיבלנו הכרה והערכה. ישראל כמעצמה יהודית־ישראלית תהיה מודל לעמים אחרים, לא מדינה מתנצלת.
נציע לכל אדם שלוש אפשרויות: תושבות קבע, במקרים נדירים ומובהקים של הוכחת נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית תתאפשר גם אזרחות מלאה ולמי שלא יחפוץ באחת משתי האפשרויות הללו יהיה מסלול של הגירה עם פיצוי נדיב.
לא עוד אשליה של "מדינה פלסטינית" שתקרוס על ראשינו. במקום סכסוך תמידי – יציבות ברורה.
היום הכלכלה חנוקה ממסים, בירוקרטיה ומונופולים. החזון שלנו משחרר את השוק, מבטל חסמים ופותח תחרות – מה שמבטיח הורדת מחירים, צמיחה ושפע. זה לא חלום, זו נוסחה מוכחת בהצלחה, בכל מקום שבו היא נוסתה.
כשנחזיר את המדינה לעם, שוק הדיור ייפתח באמת, במקום להיות חנוק על ידי המדינה:
כל זוג צעיר יוכל לרכוש דירה במחיר סביר, לא מתנה מההורים ולא חלום בלתי אפשרי. הבית יחזור להיות מובן מאליו ולא פריבילגיה לעשירים בלבד.
בישראל של היום בעל העסק הוא לעיתים קרובות עבד של המדינה:
בירוקרטיה אינסופית, מיסוי חונק, רגולציה משתנה, פקחים, דו״חות, וחוסר ודאות תמידי.
כשנחזיר את המדינה לעם:
בעל העסק יחיה חיים של יצירה, לא של הישרדות. העסק שלו יהיה מקור לפרנסה, גאווה והתפתחות – לא מקור לחרדה.
כן. האויבים שלנו חיים על החולשה שלנו. ברגע שנחזיר לעצמנו את האמונה בצדקת דרכנו, נכריע צבאית ומדינית. אין עם חזק כמו העם שלנו כשהוא מאמין בצדקת דרכו וזה יקרה רק (!) מתוך חיבור לזהות.
אנחנו מציעים חזון ולא עוד טלאי. הציבור צמא למשהו אמיתי, לא ל"ניהול משבר". ככל שיותר ישראלים יתחברו לזהות ולחזון שיחזיר את המדינה לעם, כך יקום הכוח הפוליטי שיממש אותו. זה לא תהליך שיקרה בין לילה, אבל זה תהליך אמיתי ובלתי ניתן לעצירה.
בזכות פעילותנו רבת השנים יש לישראל כיום תנועה בעלת חזון בשל ומצע מקיף שנותנת תקווה לציבור הרחב. השאלה היא לא אם ניכשל שוב, אלא האם עם ישראל יכול להרשות לעצמו להמשיך במסלול שהביאו אל המשבר הנורא – בלי זהות, בלי ריבונות ובלי עוצמה.
להפך – כשיש חירות, יש יצירה. כל קהילה תפתח מוסדות חינוך ותרבות משלה, וכולם יתחרו על איכות. זה ייצור שפע תרבותי, לא כאוס.
הרעיון להחזיר את המדינה לעם, אינו תכנית דתית. הזהות היהודית שייכת לכולנו: חילוניים, דתיים, מסורתיים. זו לא כפייה דתית – זו חירות זהותית. כל אחד מוצא את מקומו, מתוך בחירה חופשית.
לא עוד ילד שמקבל חינוך אחיד, מנוכר וללא שורשים.
כל ילד ילמד מתוך בחירה, זהות ושייכות. הוא יקום לבית ספר שהוריו בחרו עבורו, ילמד על ההיסטוריה והמורשת שלו מתוך גאווה, ויגדל עם חירות אמיתית להתפתח לפי כישרונותיו.
במציאות הנוכחית יהודים חיים בפחד, והמדינה מפחדת לאכוף חוק.
כשנחזיר את המדינה לעם, לא יהיה אזור מופקר: החוק ייאכף בשוויון מלא, והמשילות תחזור לכל שכונה. יהודים יוכלו לגור בכל מקום בארץ בביטחון מלא – בלי פחד מאלימות, פרוטקשן או אפליה מתקנת.
להפך. היום האקדמיה והתקשורת סובלות ממונופול רעיוני – לא מחופש אמיתי.
כשנחזיר את המדינה לעם, כל דעה תוכל להישמע, כל מחקר יוכל להיעשות ללא כפייה אידיאולוגית. חופש הביטוי יוגן באמת – לא רק למי שחושב "נכון".
בישראל כמעצמה יהודית־ישראלית, התקציב יחזור להורים. כל הורה יקבל שובר חינוך ויבחר בית ספר שמתאים לערכיו. כך נשמרת שוויון הזדמנויות – בלי כפייה ובלי אחידות מדכאת.
המדינה לא תכפה תכנים, אלא תאפשר חופש. מי שיבחר לוותר על לימודי ליבה לא יקבל את שובר החינוך ויישא באחריות לבחירתו. בפועל, רוב ההורים יבקשו חינוך איכותי שישלב יהדות, זהות וכלים לחיים.
היום המצב עגום: חלק גדול מהכסף לא מגיע לנזקקים, אלא הולך לביורוקרטיה ולפקידות.
יש אפליה מתקנת למיעוטים ולעיתים קרובות יהודים עובדים משלמים ומקבלים פחות.
נכים, קשישים, חולים כרוניים ומשפחות עניות – נאלצים להתחנן ולנהל מלחמות מול המערכת.
היום יהודים בגולה חשים ניכור, כי ישראל משדרת בלבול וחולשה.
כשנחזיר את המדינה לעם, נקרין גאווה וביטחון בזהותנו, ונחזק את הקשר עם יהודי התפוצות מתוך השראה ולא מתוך התנצלויות. ישראל תהיה להם עוגן של זהות – לא רק מקלט בשעת צרה.
היום הציבור משלם ביוקר אדיר – במסים, בבירוקרטיה, ביוקר מחיה, ובבזבוזי ענק של המדינה.
כשנחזיר את המדינה לעם, נבטל מיסים וחסמים מיותרים, נצמצם את המנגנון הציבורי ונחזיר את הכוח לאזרחים. זה לא יעלה יותר, זה יחסוך מיליארדים ויפנה משאבים אדירים לחינוך, בריאות ותשתיות.
היום המציאות היא של שקר כפול: מצד אחד, המדינה מעניקה אפליה מתקנת ומשאבים עצומים; מצד שני, היא מפחדת לאכוף חוק ומפקירה את הרחובות. התוצאה: יהודים חשים זרים בארצם, והערבים עצמם חיים במרחב של עוינות, אלימות ופשיעה.
כשנחזיר את המדינה לעם, הכללים יהיו ברורים:
מיעוטים שהוכיחו נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית – לחמו לצידה, שילמו מחיר יקר, ובנו כאן חיים משותפים – ראויים להכרה מלאה ולכבוד.
כשנחזיר את המדינה לעם:
כך נבטיח יציבות, אמון והוגנות – בלי בלבול ובלי כפילות מוסרית.
ישראל איננה מדינת כפייה דתית – אלא מדינת חירות וזהות יהודית. החזון של זהות לא מתערב בחיי הפרט:
היום הדמוקרטיה נחטפה בידי מערכת משפטית שאינה נבחרת ומבטלת פעם אחר פעם את הכרעת העם. זו לא דמוקרטיה, זה שלטון פקידים.
כשנחזיר את המדינה לעם:
נחזיר את האיזון הבסיסי של שלוש הרשויות:
המשמעות היא שבית המשפט לא יוכל לבטל החלטות מדיניות או להתערב בשאלות ערכיות – אלא יעסוק בצדק ובאכיפת החוק. זה מבטיח מערכת יציבה וצודקת, בלי עריצות של שופטים ובלי עריצות של שלטון.
היום חופש הביטוי בישראל הוא סלקטיבי – דעות מסוימות זוכות להגנה מוחלטת, ואחרות נרדפות.
כשנחזיר את המדינה לעם:
כך נבטיח מרחב ציבורי אמיתי, פתוח ומגוון.
ארה"ב מכבדת עוצמה ולא חולשה.
כשנחזיר את המדינה לעם, הקשר עם ארה"ב יתבסס על שותפות אמת – לא על יחסי תלות.
היום יהודי התפוצות מתרחקים כי ישראל משדרת בלבול וחולשה.
כשנחזיר את המדינה לעם:
אירופה תמשיך לבקר אותנו, משום שזה חלק מה-DNA שלה. אבל בסוף היא תעדיף לסחור איתנו, ליהנות מהטכנולוגיה והחקלאות שלנו, ולשתף פעולה בביטחון.
המציאות מוכיחה: עוצמה מושכת בריתות, חולשה מביאה חרמות.

© כל הזכויות שמורות לזהות – תנועה ישראלית יהודית