מבנה הממשל וצמצומו

תקציר
צמצום משרדי הממשלה: "הממשלה היא לא הפתרון – היא הבעיה" (רונלד רייגן).
  • השאיפה: ממשלה מצומצמת ככל שניתן. משילות ושמירת החירות עם מנגנון ממשלתי פשוט, יעיל ולא מסורבל.
  • כיום ישנם: 29 משרדי ממשלה, 23 שרים מכהנים יחד עם 8 סגני שרים. מלבד העלות הכלכלית נוצרת בעיית משילות קשה, התערבות יתרה וצמצום החירות.
  • הפתרון: הרכב הממשלה לפי זהות כולל 11 תפקידי שר (כולל ראש הממשלה).
  • הרווח: משילות, יעילות, חירות, צמצום הוצאות.

התנגדות לחקיקת יתר

  • המדינה צריכה להתערב פחות ולהשאיר כמה שיותר מהחירות בידי האזרחים.
  • על המחוקקים להתחשב בעלות הלא מבוטלת של יישומם ואכיפתם של חוקים חדשים.

המודל הקהילתי - מחזירים סמכויות לקהילות

  • מלמטה למעלה, ולא להיפך: אנו מאמינים כי הזהות הלאומית של עם ישראל צריכה לצמוח באופן טבעי מלמטה - מהפרטים המרכיבים את העם - ולא להיות מוכתבת מלמעלה על ידי השלטון.
  • הרשויות המקומיות יחולקו לקהילות קטנות והומוגניות, וחלק מסמכויות המדינה והרשויות המקומיות יבוזרו ויועברו לקהילות המקומיות האלה.
  • המודל הקהילתי יאפשר לקהילות לחוקק חוקי עזר קהילתיים, באותו אופן שמתאפשר היום לרשויות המקומיות לחוקק חוקי עזר עירוניים והם גם ייאכפו באותה הצורה.
  • הקהילה המקומית תוכל לקבוע, בין היתר, חוקים בנוגע לאופייה הציבורי של השבת בתחומה.

מערכת המשפט: מריבונות העם ל"שלטון החוק" – ובחזרה

עליית האקטיביזם השיפוטי: בשנת 1992, הושלמה ה"מהפכה החוקתית" שסיפקה לבית המשפט כר נרחב לפרשנות משפטית, שמאפשרת לו התערבות גסה ברשויות האחרות, לרבות פסילת חוקים. מדיניות זהות – זהות תשיב בחזרה את ריבונות העם:
  • בשאלות ציבוריות מהותיות וסוגיות בעלות אופי מדיני או בטחוני אין מקום להתערבותו של ביהמ"ש.
  • בג"ץ (או כל ערכאה שיפוטית אחרת) לא יהיה רשאי לבטל חוק שחוקקה הכנסת.
  • מינוי שופטים על ידי חברי הכנסת, ולא על ידי עצמם.
  • החזרת עיקרון העמידה, והגבלת השימוש בכלי הסבירות והפרשנות האקטיביסטית – בחוק.

היועץ המשפטי לממשלה

  • תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ותפקיד ראש התביעה (פרקליטות המדינה), יפוצלו ולא יוחזקו עוד בידי אותו אדם.
  • הממשלה תהא רשאית למנות פרקליט שייצג אותה בבית המשפט, וכן תהא רשאית למנות ולפטר את היועץ המשפטי שלה.
  • כהונת היועץ המשפטי לממשלה תסתיים עם תום כהונת הממשלה.
  • נבחרי ציבור לא יהיו חייבים לציית לעצת יועצם המשפטי.
מעמדו של המשפט העברי כמערכת אזרחית מקבילה יפורט בהמשך  

∼∼∼∼∼∼∼∼∼

 

צמצום משרדי הממשלה

"אין ממליכים מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמות" - רמב"ם, משנה תורה.
"ככל שהממשלה גדולה יותר, כך האזרח קטן יותר" - דניס פראגר.
"הממשלה היא לא הפתרון, הממשלה היא הבעיה" - רונלד רייגן.


המטרה - ממשלה מצומצמת, מייצגת ויעילה

זהות חותרת למצב קבוע, שבו ממשלת ישראל מצומצמת ככל שניתן. הן כדי להשאיר מרחב חירות מירבי לאזרח, והן כדי לשרת אותו ביעילות מירבית בתחומי אחריותה. זהות רואה לנגד עיניה ממשלה ללא התנגשויות של סמכויות וללא מנגנון מסורבל ובזבזני. ממשלה יעילה שמסוגלת לדון, להחליט, ולבצע את מדיניותה.

המצב כיום ובעיית המשילות
בממשלת ישראל הנוכחית יש 29 משרדי ממשלה ומכהנים בה 23 שרים ו-8 סגני שרים. מצב מזיק זה הוא תוצאה של הרגל רב-שנים לפצל משרדי ממשלה, ואף ליצור משרדים ריקים מתוכן, או מתחרים על אותם תחומים עם משרדים קיימים. כל זאת כדי לחלק "כיבודים" אישיים וקואליציוניים. חשוב להבין, כי בנוסף לכסף הרב שמשרדים אלה עולים לנו, במשכורות ובתקציבים - בעיה שמפלגות אחרות הדגישו בעבר, הבעיה העמוקה יותר בגודל הממשלה היא בעיית משילות קשה. מעבר לכך, ההרגל של הגדלת הממשלה ויצירת משרדים חדשים, גורם מטבעו להרחבת תחומי התערבותם של משרדי הממשלה בחיי האזרחים ולצמצום החירות.

הפתרון - הרכב הממשלה שזהות מציעה
להלן רשימת המשרדים המספיקה והנכונה לדעתנו לניהול תקין ויעיל של המדינה, כאשר משרדים קיימים המוכללים במלואם או במחלקם בתוך משרדים אחרים מופיעים בסוגריים:
1. משרד ראש הממשלה (כולל ירושלים ומורשת )
2. משרד הביטחון
3. משרד החוץ ויהדות התפוצות (כולל שיתוף פעולה אזורי, הסברה, תפוצות)
4. משרד המשפטים
5. משרד הפנים (כולל בטחון פנים, דתות)
6. משרד החינוך (כולל התרבות והספורט)
7. משרד הבריאות והרווחה
8. משרד האוצר
9. משרד הכלכלה (כולל את כל משרדי המשק: כלכלה ותעשייה, מדע, תיירות, חקלאות)
10. משרד המשאבים והתשתיות (כולל משרדי הגנת הסביבה, התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, התקשורת, התחבורה והבטיחות בדרכים)
11. המשרד לקליטת עליה ודיור (כולל את משרד הבינוי והשיכון)

מה נרוויח מהממשלה המצומצמת?
משילות. זהו הרווח העיקרי. חשוב להבין, שתפקידו של שר בממשלה איננו להיות הנציג של האינטרסים בתחום משרדו מול ונגד שאר השרים, מבלי להתחשב במכלול צרכי הציבור. להיפך, עליו למשול בתחומו, לקחת בחשבון את כל השיקולים הנוגעים להחלטותיו ולאזן או להכריע ביניהם, בשם האינטרס שלנו - הציבור שבחר בו ושבשליחותו הוא עובד. זה גם ההיגיון שבאיחוד תחומים ומשרדים אשר הורגלנו שנים רבות לראות בהם "יריבים טבעיים" כגון התחבורה והתשתיות עם הגנת הסביבה.

במקום המצב הקיים כיום, שבו כל שר מנסה להגיע להישגים בתחום המצומצם של משרדו, והחלטות בתחומים חופפים מתקבלות כתוצאה ממיקוח בין שני שרים אחראיים או יותר, בממשלה המצומצמת, כל משרד יהיה אחראי על תחום נרחב והשר העומד בראשו יוכל ויצטרך לקבל החלטות שקולות ומאוזנות.

יעילות. ריבוי המשרדים והשרים יוצר מצב שבו בלתי אפשרי לקיים דיון ענייני ומעמיק במסגרת הממשלה, ולכן הממשלה נאלצת ליצור ועדות משנה של שרים לשלל נושאים. בישיבות הממשלה הרגילות כמעט ולא מתקבלות החלטות אמיתיות והן מנפקות בעיקר הכרזות לתקשורת. כאשר בממשלה יהיו כעשרה שרים, ניתן יהיה לברר את הנושאים הבין-משרדיים בישיבות הממשלה הרגילות. מיעוט המשתתפים יאפשר לכל השרים להשמיע את טיעוניהם ולהציג את ההשפעה של הנושא העומד על הפרק על תחומי אחריותם, וכך הממשלה תוכל לקבל החלטות שקולות יותר ביעילות רבה יותר.

חירות. ביטול המשרדים שאינם נחוצים כלל הוא תנאי מרכזי להגברת החירות, ולצמיחת תרבות ותודעת חירות אזרחית בתחומים כמו משפחה, קהילה, תרבות וספורט. עם זאת, גם איחוד המשרדים המפוצלים תורם לחירות האזרחים. לשר שאחראי על משרד כזה יהיה קל יותר לראות היכן האינטרס של הציבור מחייב לתת לאזרח, או לכלכלה, לפעול באופן חופשי, מבלי שהממשלה תנסה "לנהל" אותו. כאשר לא יווצרו משרדי ממשלה חדשים, לא יהיה הכרח ליצור עבורם תחומי אחריות חדשים ובלתי נחוצים, על כל הבירוקרטיה ופוטנציאל הנזק והשחיתות הכרוכים בכך. כמו כן, לשרים בממשלה המצומצמת תהיה די והותר עבודה משמעותית ויהיה להם פחות עניין בקבלת החלטות מיותרות על מנת ליצור כותרות בלבד.

כסף. כמובן, מעֶבֶר למשילות, היעילות והחרות, ייחסך גם הרבה מאוד כסף לקופת המדינה, או עדיף אפילו - כסף שיישאר בכיסם של האזרחים. החל במשכורות השרים, סגניהם, מנכ"ליהם ועוזריהם, דרך עלות בנייני משרדיהם ואחזקתם, וכלה בעיקר: התקציבים של משרדים שאין בהם צורך.

מחויבים לשינוי
יש להבהיר כי ביטול משרדים מיותרים ואיחוד משרדים קיימים איננו מסתכם במשכורות של שרים וסגני שרים. תהליך עומק של איחוד משרדים, ביטול כפילויות בסמכויות, ושחרור תחומים הנמצאים ב"אחריות" הפקידים חזרה לידי הציבור, יהיה כרוך בצמצום של מערכות ממשלתיות עתירות כח אדם, ידרוש זמן להיערכות ולביצוע, ויחייב הפגנת נחישות אל מול לחצים פוליטיים ופקידותיים.
זהות מתחייבת לא להסתפק באיחוד "קוסמטי" של משרדים, אלא נחושה להביא את הייעול, שהוא תכלית העניין, אל כל רמות המנגנון הביורוקרטי הממשלתי . בכוונתנו לעגן את חלוקת המשרדים ואת סמכויותיהם בחוק יסוד הממשלה ולשים בכך סוף למדיניות של קביעת מבנה הממשלה בהתאם לשיקולים קואליציוניים בלתי ענייניים.

איך צמצום הממשלה יעבוד - פירוט
חלוקת המשרדים הנוכחית
להלן רשימת 29 משרדי הממשלה הקיימים כיום. אלה מתוכם שישארו בהרכב שלנו מודגשים. אלה מתוכם שיבוטלו בתוכנית שהוצגה לעיל מופיעים ברשימה בקו נטוי. אלה מתוכם שיאוחדו למשרד אחד מופיעים ברשימה בגופן רגיל..
● משרד רוה"מ, משרד החוץ, משרד הביטחון, משרד האוצר, משרד החינוך, משרד המשפטים, משרד הבריאות, משרד הפנים ומשרד העלייה והקליטה.
● משרד הכלכלה והתעשיה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, המשרד לביטחון פנים, משרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים, משרד המדע הטכנולוגיה והחלל, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, משרד הבינוי והשיכון, משרד הרווחה והשרותים החברתיים, משרד התיירות, משרד התקשורת, המשרד לשרותי דת, משרד התפוצות, המשרד להגנת הסביבה והמשרד לירושלים ומורשת.
● המשרד לשיתוף פעולה אזורי, המשרד לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל, משרד התרבות והספורט, המשרד לענייני מודיעין, המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה והמשרד לשוויון חברתי.
ביטול משרדים מיותרים והכללתם מחדש במשרדים הנחוצים
ישנם משרדים שאפשר לבטלם כמעט לחלוטין, וברור לכל שפיצולם או יצירתם מראש היו למטרת מתן תפקידים בלבד. חלק גדול מתפקודיהם של משרדים אלה הוא מזיק או מיותר מלכתחילה, וצריך לבטל אותם לא רק משיקולי משילות ותקציב, אלא גם מהותית. ואלו הם:
● "המשרד לשוויון חברתי", שאת מעט תחומי עיסוקיו הלגיטימיים והנחוצים יש להחזיר למשרד הרווחה, ואת מרביתם יש לבטל.
● "המשרד למודיעין ונושאים אסטרטגיים", שהוקם ופורק ושוב הוקם אך ורק משיקולים פרסונליים, ויוצר כפילות מיותרת מול משרד ראש הממשלה.
● קיומם של המשרדים הנפרדים "לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל", ו"שיתוף פעולה אזורי" מיותר לגמרי, ותחומים אלו צריכים לחזור למשרד ראש הממשלה, שאחראי ליישום הבין-משרדי של מדיניות הממשלה.
● משרד התרבות והספורט כמשרד נפרד אף הוא איננו מוצדק באופן מהותי, ועצם קיומו מזיק לתרבות ולספורט, ועל כן יש לבטלו, כפי שנפרט בפרק העוסק במדיניות אי ההתערבות בתרבות. תפקידיו הרלוונטיים המעטים יוחזרו למשרד החינוך.

איחוד משרדים נחוצים
לעומת המשרדים שניתן לוותר על רוב תפקודיהם, או להחזירם למשרדים שמהם הם פוצלו, ישנם משרדים רבים המטפלים בנושאים מהותיים, אך אין סיבה לקיומם הנפרד, והם יאוחדו תחת משרד אחד מרכזי שיעסוק במכלול התחומים שמפוצלים כיום בין משרדים שונים.
● במסגרת משרד הפנים יאוחדו המשרד לביטחון פנים והמשרד לשירותי דת. תחת משרד החוץ יאוחדו: משרד ההסברה ומשרד התפוצות . במקרה של ארבעת המשרדים הללו, מדובר בסך הכל בהחזרה של משרדים שכבר היו מאוחדים בעבר והופרדו מסיבות שאינן ממין העניין - הביתה.
● זהות מאמינה בהתערבות מזערית של הממשלה בכלכלה, היכן שזהו תפקידה של הממשלה לסייע לכלכלה, יהיה זה באחריות שר אחד, ולא מול מספר משרדים נפרדים. לכן, כל המשרדים העוסקים בכלכלת ישראל וענפי המשק לסוגיהם יאוחדו מחדש תחת משרד הכלכלה שיכלול את משרד הכלכלה והתעשייה, הרכיב הכלכלי של המשרד למדע טכנולוגיה וחלל, משרד התיירות, ומשרד החקלאות .
● כל משאבי הטבע הלאומיים וכל התשתיות הארציות צריכות להיות מטופלות על ידי משרד אחד בשם משרד המשאבים והתשתיות. כך, תיפתח האפשרות עבור המשרד המאוחד למלא את תפקידו במלואו: לאזן בין התשתיות והנכסים הלאומיים השונים, בין ניצול ושימור, ולסיים את המציאות המזיקה של מלחמות בין שרים. המשרד החדש יאחד את המשרדים הרלוונטיים הבאים: משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, משרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים, משרד התקשורת והמשרד להגנת הסביבה.
● משרד הבריאות והרווחה יאחד את כל המשרדים והרשויות העוסקים ברווחת האזרח.
● בישראל יש כיום משבר דיור קשה שפוגע ברוב הציבור, משבר שאינו כורח המציאות, אלא הוא כולו תוצאה של היעדר מדיניות שתטפל בסיבות האמיתיות למשבר, שאותן נפרט במצע בפרק הדיור. בנוסף לכך, זהות מצפה ומקווה לגל עליה גדול ומבורך של יהודים השבים לארצם, וכן לגל של ישראלים חוזרים. הצירוף של כל אלו יחייב לתת סוף סוף פתרון אמיתי לבעיית היצע הדיור בישראל, וזה יהיה תפקידו העיקרי של המשרד לקליטת עליה ומשרד הבינוי והשיכון שיאוחדו.

התנגדות לחקיקת יתר

קיימת תפיסה לפיה יעילותם של חברי כנסת נמדדת לפי כמות החוקים שהם מעבירים. המחוקקים הפעילים ביותר נתפסים כמעורבים יותר, אכפתיים יותר וכמי שדואגים באמת לציבור בוחריהם, תוך כדי שהם זוכים למחמאות בתקשורת ולתארים כגון "אלופי החקיקה".

קיימת תפיסה לפיה יעילותם של חברי כנסת נמדדת לפי כמות החוקים שהם מעבירים. המחוקקים הפעילים ביותר נתפסים כמעורבים יותר, אכפתיים יותר וכמי שדואגים באמת לציבור בוחריהם, תוך כדי שהם זוכים למחמאות בתקשורת ולתארים כגון "אלופי החקיקה".

אנו בזהות מחזיקים בתפיסה מנוגדת. אנו מאמינים שהמדינה צריכה למעט בהפעלת כוחה על האזרחים ככל האפשר ולכן נחיצותו של כל חוק צריכה להיבחן בזהירות המרבית. איננו שואפים להסדיר באמצעות חקיקה כל היבט בחיי האזרחים - ההיפך הוא הנכון. אנו מאמינים שהמדינה צריכה להתערב פחות ולהשאיר כמה שיותר מהחירות בידי האזרחים.

מלבד הפגיעה בחירות ובאיכות החיים של האזרחים, לחקיקת יתר ישנן השלכות חמורות נוספות. היא עלולה לתת יתרון לא הוגן לבעלי עניין ולמקורבים על חשבון מתחריהם ועל חשבון הציבור. היא עלולה לפגוע בכלכלה בדרכים שלעתים קרובות אי אפשר לצפות מראש . היא אפילו עלולה ליצור תחומי פעולה חדשים עבור הפשע המאורגן. לכל זאת יש להוסיף את העלות הלא-מבוטלת של יישום ואכיפת החוק החדש, עלות שמוטלת על ציבור משלמי המסים.

כפועל יוצא של התנגדותה לחקיקת יתר, זהות מתחייבת לשקול בכובד ראש כל הצעת חוק חדשה ולהצביע נגד כל הצעת חוק שאין בה צורך ממשי. כמו כן, זהות תפעל לביטולם של חוקים מיותרים או מזיקים שכבר התקבלו.

בנוסף, בכוונתנו לקדם את הדרישה שעלותה של כל הצעת חוק חדשה תוערך על ידי נציג משרד האוצר ותוצג בפני מליאת הכנסת בזמן הקריאה הראשונה .

המודל הקהילתי

מחזירים סמכויות לקהילות
מאז הקמת המדינה הלך ונעלם אחד המוסדות המפוארים ביותר שהקים העם היהודי – מוסד הקהילה. מנהיגי המדינה בשנותיה הראשונות, אשר החזיקו בתפיסות ריכוזיות, האמינו שאזרחי המדינה חייבים לאמץ לעצמם תרבות משותפת וערכים משותפים ולהפוך למעשה לקהילה אחת גדולה הפועלת למען מטרה משותפת. לא היה בתפיסתם מקום למה שעשוי לסכן את האחדות הזאת, כגון קהילות קטנות ומגוונות. תפיסה זו הובילה את השלטונות בארץ לנסות ולטשטש את הזהות הקהילתית ולכפות את אימוצה של "הזהות הישראלית" שיצרו בשם רעיון כור ההיתוך.

אנו מאמינים כי הזהות הלאומית של עם ישראל צריכה לצמוח באופן טבעי מלמטה - מהפרטים המרכיבים את העם - ולא להיות מוכתבת מלמעלה על ידי השלטון. לקהילה שמור, אם כן, תפקיד מרכזי בעיצוב ובביטוי הזהות. כפי שחירויות הפרט הן הכלי באמצעותו יכול אדם לבטא את זהותו האישית וכפי שהמדינה היא הכלי לביטוי הזהות הלאומית כך הקהילה היא הכלי לביטוי זהותה של הסביבה הקרובה, של אלו שבחרו לגור זה לצד זה ולחלוק מרחב ציבורי משותף.

המודל הקהילתי מבוסס על השקפה זו. במסגרת המודל, הרשויות המקומיות יחולקו לקהילות קטנות והומוגניות וחלק מסמכויות המדינה והרשויות המקומיות יבוזרו ויועברו לקהילות המקומיות האלה. זאת על מנת לחזק את הזהות הלאומית על ידי חיזוק הזהות הקהילתית, ובד בבד לאפשר להן לקבוע בעצמן את אופיו של המרחב הציבורי שלהן.

כבוד הדדי במקום מאבקי חקיקה
המצב הנוכחי, בו השימוש במרחב הציבורי מוכרע על ידי המדינה או אפילו על ידי הרשות המקומית, יוצר מתחים ואיבה בין הקהילות והציבורים השונים. ציבור שלא שואף לכפות את ערכיו על כל המרחב הציבורי באמצעות חקיקה עלול לאבד לא רק את האפשרות להשפיע על אופיה של המדינה כולה, אלא גם את האפשרות לעצב את סביבתו הקרובה - מצב שגורם לכל הציבורים לשאוף לכפיית אמונותיהם הפרטיות. כך קביעת אופיו של המרחב הציבורי הופכת למשחק סכום אפס, למאבק שבו כל התקדמות של ציבור אחד באה על חשבונו של ציבור אחר. נמצא שדווקא המדיניות שבאה לאחד היא זו שגורמת לפילוג.

הפתרון של זהות הוא לתת לכל קהילה אפשרות לקבוע את אופיו של המרחב הציבורי בתחומה ולצמצם את יכולתם של גורמים מחוץ לקהילה להשפיע עליה. מאבקי החקיקה יפסקו והסיבה העיקרית להם - החשש לאבדן הזהות הקהילתית - כבר לא תהיה רלוונטית. מרגע שהמאבק יסתיים, המתחים בין הציבורים בישראל יחלו להתפוגג וייתנו מקום להפריה תרבותית הדדית ולמציאת המכנה המשותף, במקום שיתמקדו בצורך בבידול ובמאבק על השונה.

מעבר לתועלת הערכית שתצמח מהפתרון של זהות, מדובר גם בפתרון צודק והוגן. המודל הקהילתי יאפשר לתושבים המקומיים, שהם אלו שיושפעו יותר מכל מאופיו של המרחב הציבורי, להסכים בינם לבין עצמם על השימוש בו.

החלוקה לקהילות
נושא הקהילות כולו ובכללו נושא החלוקה לקהילות יהיה באחריותו של משרד הפנים. האחריות על יצירת החלוקה הראשונית לקהילות תהיה על הרשויות המקומיות, כאשר לשר הפנים סמכות לדחות הצעת חלוקה. הן ההנחיה למשרד הפנים והן לשון החוק יקבעו כי החלוקה צריכה ליצור קהילות הומוגניות ככל האפשר. חלוקה שנעשתה בכוונה לבזר את כוחה של אוכלוסיה מסוימת ולמנוע ממנה להתאחד לקהילה עצמאית על פי החוק תוכל להיפסל בשל כך הן על ידי שר הפנים והן על ידי בית המשפט.

כל קהילה תבחר לעצמה הנהגה שתייצג אותה. אופן בחירת ההנהגה וסמכויותיה ייקבעו מלכתחילה על ידי משרד הפנים. מאוחר יותר, ניתן יהיה לשנותם באמצעות הצבעה של חברי הקהילה בכפוף לאישור משרד הפנים כאשר השיטה המוצעת והסמכויות המוצעות אינן חורגות מכללי המנהל התקין ואינן פוגעות בייצוג רצון הרוב בקהילה. כמו כן, תהיה לקהילות אפשרות להתפצל או להתאחד עם קהילות אחרות הסמוכות אליהן בכפוף להצבעת חברי הקהילה ולאישור משרד הפנים.

התקציב למימון פעילות הנהגת הקהילה יופרש על ידי הרשות המקומית מתוך תשלומי הארנונה של חברי הקהילה. הנהגת הקהילה תקבל תקציב לשכירת משרד וחדר ישיבות וכן תקציב מצומצם למשכורות עובדי מנהלה, ציוד משרדי והוצאות מנהלתיות. חברי ההנהגה עצמם לא יקבלו משכורת, אך יהיו זכאים להחזר הוצאות על שירותם לקהילה שגובהו ייקבע על ידי משרד הפנים.

סמכויות הקהילה במודל הקהילתי
המודל הקהילתי יאפשר לקהילות לחוקק חוקי עזר קהילתיים, באותו אופן שמתאפשר היום לרשויות המקומיות לחוקק חוקי עזר עירוניים והם גם ייאכפו באותה צורה. כמו חוקי העזר העירוניים, גם חוקי העזר הקהילתיים ייכנסו לתוקף רק אחרי שיאושרו על ידי הנהגת הקהילה ועל ידי שר הפנים. אי אפשר יהיה להעביר חוק עזר שעומד בסתירה לחוק הישראלי.

חוקי העזר העירוניים יחולו רק על שטחים שאינם משויכים לקהילה מסוימת . הקהילות החדשות יירשו עם היווצרותן את חוקי העזר של הרשות המקומית לה הן משויכות, שיהפכו בכך לחוקי עזר קהילתיים הניתנים לשינוי בידי הנהגת הקהילה. חוקי מדינה הנוגעים לשימוש במרחב הציבורי ומתאימים להכרעה ברמה הקהילתית יבוטלו, תוך מתן זמן היערכות מספק לקהילות המעוניינות לחוקק חוקי עזר קהילתיים שיחליפו אותם.

בנוסף לסמכות לחוקק חוקי עזר קהילתיים ולביטול מושכל של חוקי מדינה הגוברים עליהם, יועברו לקהילות סמכויות משמעותיות נוספות. אחת מהן היא הסמכות לקבוע מגבלות בנייה בתחומן, כמפורט בפרק הדיור במצע. השנייה היא היכולת למנות את מפקד המשטרה המקומית, כמפורט בפרק בטחון הפנים.

אילו חוקים יתקבלו ברמת הקהילה?
החוקים שיבוטלו ברמה הארצית והעירונית כדי לפנות מקום לחוקי עזר קהילתיים שיחליפו אותם יהיו החוקים העוסקים באופיו של המרחב הציבורי ובשימוש בו. נציג מספר קטן של דוגמאות להחלטות שאנו מאמינים שצריכות להיקבע ברמה הקהילתית.

● חוקים הנוגעים לאופיה של השבת. הוויכוח המתמשך על אופיה של השבת בישראל ייפתר בכך שכל קהילה תקבע תקנות המתאימות לאופיה של השבת בשטחה. חוקים האוסרים על פתיחת עסקים בשבת ובחג או על תחבורה ציבורית בשבת ובחג יבוטלו וכל קהילה תוכל לבחור אם לקבלם בשטחה ובאילו תנאים. כמובן שכל האמור על שבת ועל חגים יהודיים יכול לחול גם על ימי מנוחה אחרים, כפי שתקבע הקהילה המקומית.
● חוקי רעש. חוקים הנוגעים לרעש יתקבלו ברמת הקהילה המקומית, שהיא זו המושפעת מרעש זה.
● אמנות ונוי. פעולות הקשורות בנוי במרחב הציבורי כגון שתילת עצים ופרחים, כמו גם הצבה של פסלים ושל לוחיות זכרון, ידרשו את הסכמת הקהילה.
● דוכנים, ירידים ומופעי רחוב. הקהילה תוכל לאשר, לאסור או לקבוע תנאים, כגון זמן ומיקום מותרים, להצבת דוכנים ולעריכת ירידים ומופעי רחוב בשטח הציבורי.

כמובן שהחוקים האלו הם רק כמה דוגמאות לאופן מימוש סמכויות הקהילה. בכוונתנו לאפשר לסוגיות נוספות רבות הנוגעות למרחב הציבורי להיות מוכרעות במסגרת הקהילה המקומית.

מערכת המשפט: מריבונות העם לשלטון החוק - ובחזרה

דמריבונות העם ל"שלטון החוק" - ובחזרה
דמוקרטיה היא שלטונו של העם. המאפיין הראשון של הדמוקרטיה הוא שהעם מושל, מבטא את בחירותיו, ערכיו ותרבותו באמצעות הנציגים הנבחרים על ידו. הדמוקרטיה מתאפיינת גם בעיקרון של "הפרדת רשויות" שמשמעותו היא שהמדינה צריכה לשמור על הפרדה בין שלוש הרשויות הפועלות בתוכה: הרשות המחוקקת (בישראל הכנסת), הרשות המבצעת (הממשלה ) והרשות השופטת. כל רשות אמונה על תחומה ואינה רשאית להתערב בתחום חברתה. בדרך הזאת, הרשויות אמורות לרסן זו את זו ולמנוע השתלטות של רשות אחת שתרכז בתוכה את כל הסמכויות.
מהו מקומה של הרשות השופטת באיזון הקפדני הזה? מונטסקיה – פילוסוף צרפתי שהגה את רעיון "הפרדת הרשויות" בתחילת המאה ה-18 – טען שעל הרשות השופטת להיות הצנועה ו"החלשה ביותר, לאין ערוך" מבין הרשויות, וזאת כי בשונה משתי הרשויות האחרות היא אינה נבחרת על ידי הציבור. "צניעות" זו מתבטאת בריסון הביקורת שלה על שתי הרשויות האחרות ובעיקר על הרשות המחוקקת. על כן, ההגות הדמוקרטית פיתחה דוקטרינות המגדירות את אותו הריסון והמגדירות את הנושאים שבהם הרשות השופטת אינה אמורה לעסוק.
בעשורים הראשונים של מדינת ישראל, הכיר בג"ץ בעיקרון זה ונמנע מלהתערב בסוגיות בעלות אופי מדיני או ביטחוני. אך החל משנות ה-80, בהובלת השופט אהרן ברק, הופר בצורה בוטה האיזון בין הרשויות תחת דגל ה"אקטיביזם שיפוטי". מאז, בג"ץ מתערב בשאלות ציבוריות מהותיות שבכל מדינה דמוקרטית הן נתונות לסמכותן הבלעדית של הרשות המחוקקת והמבצעת. עם הפרת "הפרדת הרשויות" וחסימת נבחרי הציבור בפעולותיהם, הופר גם כן העיקרון הראשון של הדמוקרטיה, שלטון העם.
זהות מאמינה כי בשאלות ציבוריות מהותיות וסוגיות בעלות אופי מדיני או בטחוני אין מקום להתערבותו של ביהמ"ש. זהות תפעל להחזיר את האיזון בין רשויות השלטון כדי לאפשר לרשויות הנבחרות לקדם מדיניות בהתאם להשקפת עולמן.
הסעיפים העיקריים שיש לחוקק כדי להחזיר לנבחרי העם את היכולת ליישם את מדיניותם בניהול המדינה שלנו למעננו, מבלי שבג"ץ, היועץ המשפטי לממשלה, ומערכת הפרקליטות ישתקו מדיניות זאת, הם כדלהלן :
בית המשפט הגבוה לצדק
● "זכות העמידה" (הזכות לעתור לבג"ץ) תחזור להיות נתונה רק למי שנפגע או צפוי להיפגע בעצמו מפעולת המדינה .
● בג"ץ לא יהיה רשאי למסור החלטה מבלי למסור באותו מועד גם את הנימוקים לה.
● לבג"ץ וליועץ המשפטי לממשלה לא תהיה סמכות מעבר לזו המוגדרת להם בחוק.
● "הלכה" שקבע בג"ץ תובא לידיעת הכנסת כדי שתוכל לחוקק חוק שיחליף אותה.
פסילת חוקים על ידי בג"ץ
בג"ץ (או כל ערכאה שיפוטית אחרת) לא יהיה רשאי לבטל חוק שחוקקה הכנסת.
● אם מצא שופט שיש פער או סתירה בין חוקים, עליו לציין זאת בפסיקתו על מנת שהכנסת תוכל לתקן את הפגם.
● במידה ובג"ץ ימצא שחוק שחוקקה הכנסת איננו קביל מהותית מצד סתירתו את החוקים הקיימים, הוא יוכל לקבוע זאת ברוב מוחלט של שני שליש מכלל שופטי בית המשפט העליון המכהנים.
● במצב כזה, יהיה צורך לאשר מחדש את החוק בכנסת, או לשנותו בחקיקה. עד אז, תוקף החוק יהיה בהשהיה.
● חוק שאושר פעם נוספת לאחר שבג"ץ דרש זאת, לא ניתן יהיה לפסילה נוספת על ידי בג"ץ.
לא "הכל שפיט"
● לפרקליטות המדינה ולפרקליטות הצבאית אסור להתערב בתהליך קבלת החלטות ביטחוניות וביצוען. תפקידם לייעץ לפני ואחרי פעילות ביטחונית, אך לא במהלכה.
● פעילות ביטחונית תהיה נתונה לתחקור מבצעי, לשיפוט לפי "חוק השיפוט הצבאי" ולביקורת ציבורית, אך לא תהיה שפיטה על ידי בית המשפט (בג"ץ) .
● בית המשפט לא יהיה רשאי לשפוט בנושאי תרבות לאום ובטחון מעבר למה שהוגדר בחוק. זהו תחומם של הציבור ונבחריו.
● פרקליט או שופט יוכל לבסס עצה או פסק על "החוק הבינלאומי" רק אם הראה שהוא מסתמך על חוק ישראלי או על החלטת ממשלה שמחייבת את ישראל לאמנה בינלאומית בנושא הנדון .
● שופט ש"יפרש" חוקים בסתירה מהותית למשמעותם, או שיגזור עונשים שיעמדו בסתירה מהותית לחומרת או לקלות העברות שנעשו, ניתן יהיה לזמנו לשימוע בפני ועדת החוקה של הכנסת, ורוב מיוחס מבין חברי הועדה יוכל להורות לאחר מכן על העברתו מתפקידו.
● שופט שיסרב להזדהות עם המנונה וסמליה של מדינת ישראל יועבר מתפקידו.
מינוי שופטים
● בוועדה למינוי שופטים יכהנו בנוסף לשר המשפטים רק חברי כנסת , שייבחרו על ידי כלל חברי הכנסת בהצבעה חשאית.
● מועמדים למשרת שופט מחוזי או עליון יעברו שימוע פומבי בכנסת לפני הדיון במועמדותם.
● נשיא בית המשפט העליון והמשנה לנשיא ייבחרו מבין שופטי העליון בבחירה חשאית על ידי מליאת הכנסת, לאחר שימוע פומבי .
היועץ המשפטי לממשלה
● תפקידי היועץ המשפטי לממשלה, וראש התביעה (פרקליטות המדינה), יפוצלו ולא יוחזקו עוד בידי אותו אדם .
● הממשלה תהא רשאית למנות פרקליט שייצג אותה בבית המשפט.
● הממשלה תהא רשאית למנות ולפטר את היועץ המשפטי שלה .
● כהונת היועץ המשפטי לממשלה מסתיימת עם תום כהונת הממשלה.
● נבחרי ציבור (שרים, ראשי ערים) מחויבים לפעול על פי חוק אך לא יהיו חייבים לציית לעצת יועצם המשפטי.
● היועץ המשפטי לממשלה יהיה רשאי לקבוע "הנחיות" רק באישור שר המשפטים וראש הממשלה .
● על היועץ המשפטי לממשלה ועל ראש הפרקליטות תחול "תקופת צינון" שבה הם לא יוכלו להתמנות לשופטים בבית המשפט העליון.
מינוי משרתי ציבור בכירים
● נבחרי ציבור יהיו רשאים למנות לתפקידים בכירים ולמשרות אמון את מי שיחפצו בו. הם יוכלו להיעזר ב"ועדת איתור" ובייעוץ משפטי, אך לא יהיו חייבים לציית להמלצותיהם.
● לא תיפסל מועמדות אדם לתפקיד אלא אם יש חשד פרטני לפלילים.
● הממשלה תמנה בעלי תפקידים שתקופת כהונתם הקצובה הגיעה לסיומה (רמטכ"ל וכד') גם בתקופת בחירות .
ביקורת על מערכת המשפט
● מבקר המדינה ימסור לכנסת ולציבור דו"ח שנתי ובו מידע סטטיסטי שישקף מגוון מדדים של עבודתם ופסיקותיהם של השופטים בישראל ושל פרקליטות המדינה.

להורדת המסמך המלא

המצע המלא להורדה ↓
© כל הזכוות שמורות למפלגת זהות   |   תקנון