יהדות, תרבות ומדינה

/יהדות, תרבות ומדינה

מדינת ישראל היא מדינה יהודית. מפלגת 'זהות' מאמינה שעל המדינה לתת ביטוי נרחב לתרבות ולמורשת היהודית. עם זאת, 'זהות' מתנגדת בכל תוקף להתערבותה של הממשלה באורח החיים של האזרח ובפרט בתחומי הדת.

יתרה מזאת, הגורם העיקרי המונע את התפתחותה של זהות יהודית אותנטית וחופשית היא הכפייה על כל סוגיה: הדתית והחילונית. על כן 'זהות' תרחיק את המדינה מהעיסוק בענייני תרבות ודת. דבר זה ייעשה באמצעות העברת סמכויות רבות לידי הקהילה (ראה לעיל "המודל הקהילתי") ובאמצעות הצעדים המפורטים בחלק זה של המצע.

 

מדינת ישראל ומוסדותיה:

בשונה ממרחב הפרט והקהילה שבו החיבור לזהות היהודית הוא מרצון, 'זהות' מאמינה שעל המוסדות הממלכתיים של המדינה להיות מחויבים להלכה ולמסורת ישראל כביטוי לזהותה היהודית של המדינה.

 

הגיור הממלכתי וחוק השבות:

'זהות' מאמינה כי הגיור המקנה זכאות לעלייה לארץ ישראל ולקבלת אזרחות ישראלית במסגרת חוק השבות צריך להתבצע כהלכה המקובלת בעם ישראל, על ידי בתי דין שהוסמכו לכך ועל ידי הרבנות הראשית לישראל.

בנוסף, יש להתאים את הקריטריונים של חוק השבות למציאות העכשווית:

  • א. יהודי על פי ההלכה העולה לארץ זכאי לאזרחות ישראלית. בני משפחתו (בת זוג, ילדים) המגיעים עמו זכאים גם כן לאזרחות.
  • ב. בן של יהודי רשאי לעלות לארץ אף ללא אביו היהודי, יחד עם אשתו וילדיו הקטינים, ולזכות למעמד של תושב קבע בלבד.
  • ג. נכד של יהודי אינו זכאי לעלות לארץ בפני עצמו כלל. הוא יהיה זכאי לעלות רק בתנאי שאחד מהוריו בן של יהודי, ורק כשהוא קטין, ולקבל מעמד של תושב קבע בלבד.

 

'זהות' תפעל להחייאתו המעשית של המשפט העברי בשלמותו, כמערכת שפיטה אזרחית חלופית, מקבילה למערכת המשפט האזרחית הקיימת, הנהנית מהכרה מלאה של המדינה באלו הבוחרים להשתמש בה.

 

זהות ועצמאות בתרבות:

'זהות' מתנגדת להתערבות ממשלתית בנושא התרבות. על האמן לממן את פעילותו התרבותית מכספו או בעזרת תרומות. בנוסף, 'זהות' תאפשר לרשויות המקומיות להטיל מס רשות עבור מימון פעילות תרבותית. למשל, הרשות המקומית תוכל למכור כרטיסים מסובסדים רק למשלמי מס הרשות. לפי מודל זה, אין אזרח שייאלץ לשלם עבור מופע או עבור כל אירוע תרבותי אחר שהוא אינו מזדהה עמו.

'זהות' תסגור את משרד התרבות בהדרגה (ראה לעיל "צמצום משרדי הממשלה").

 

הרבנות הראשית לישראל ושינוי מבנה הרבנויות המקומיות:

כיום, הרבנות הראשית היא גוף הכופה את עמדותיו על הדתיים ועל החילוניים כאחד. 'זהות' מאמינה כי על הרבנות לצמצם מאוד את תחומי עיסוקיה לנושאים ציבוריים בלבד. בכל הנוגע למרחב הפרט, כגון כשרות וחתונות, הרבנות צריכה להפסיק להיות מונופול, אלא לספק תקן. למשל, כל המעוניין לפרסם את מוצרו ככשר, יהיה מחויב לציין האם מדובר בכשרות העומדת בתקן של הרבנות, ללא תלות בשאלת ספּק ההשגחה על כשרות זו. הונאה בנוגע לתקן הכשרות תהווה עילה לתביעה כלפי העסק המפרסם, ותגרור עונשים חמורים כמו כל הונאה עסקית של לקוחות.

'זהות' מאמינה כי בדומה לנושא התרבות, גם הרבנות העירונית צריכה להיות ממומנת ממסי רשות מקומיים בלבד, כתלות בנכונות הציבור לממן מוסד זה ואת השירותים שמציע. כמו כן, הציבור המשלם את מס הרשות הוא זה שיבחר את רבני העיר ואת רבני השכונות. הסרת המונופול של הרבנות הראשית ובחירת הציבור ברבנים המקומיים הם יעדים חיוניים בדרך להשבת אמון הציבור ברבנות ולהעלאת קרנה בעיניו.

 

הפסקת רישום הנישואין:

'זהות' מאמינה כי המדינה אינה צריכה לקבוע מה הם נישואין, מי נשוי ומי לא. החלטות אלה שייכות לחברה ולקהילה שאליהן משתייך האדם.

'זהות' תבטל את רישום הנישואין הממלכתי המתקיים כיום. כל זוג יוכל להתחתן כפי שירצה, בסוג הטקס שיבחר ובאופן שיתאים לו. ההשלכה המשפטית של חתונה תהיה תלויה בהסכם המשפטי שהמתחתנים יבחרו, והסכם זה יהיה הממשק של הנישואין שלהם עם המדינה, אם וכאשר הם יצטרכו את התערבותה. יתר על כן, 'זהות' מתכוונת לערוך רפורמה כללית בחקיקה כך שלא תהיה שום השלכה חקיקתית על מעמדו האישי של האדם.

במציאות זו של הפסקת רישום הנישואין, הרבנויות המקומיות, בדמות בתי הדין, יוכלו להמשיך להציע לציבור שירות עריכת חופות, אך ללא המונופול השמור בידיהן כעת. מי שירצה יהיה רשאי באופן חוקי לערוך חופות ו"להתחרות" בחופות אלו. עם זאת שיווק חופות יוסדר על פי התקן המפורט במטרה למנוע את הונאת הציבור.

הרווח ממהלך כזה הוא גדול מכמה בחינות שונות:

_ אחרי הסרת המונופול של הרבנות, רבים יבחרו להתחתן דווקא כדת משה וישראל.

_ הוויכוח הציבורי על הכרה ממשלתית בנישואים חד-מיניים ייפסק.

_ תישמר חירותו של האזרח לבחור כיצד להינשא.

_ קרנה של הרבנות הראשית תעלה בעיני הציבור.

_ לא יופעלו לחצים פוליטיים על הרבנות על מנת לעוות את פסיקת ההלכה.

2018-07-23T07:13:58+00:00