התוכנית החברתית

תקציר

חינוך

האחריות היא של ההורים

  • זהות מאמינה כי ההורה רוצה בטובת ילדיו יותר מכל גורם אחר, ויודע מהי טובת ילדיו טוב יותר מכל מערכת פקידותית-ממשלתית.
  • כיום, על פי החוק, האחראי על חינוך ילדינו הוא שר החינוך ולא אנחנו - ההורים.
  • ההוצאה הלאומית לחינוך היא כיום כ-86 מיליארד ש"ח בשנה - – יותר מתקציב הביטחון!
  • מדובר בסכום של 2,483 שקלים לתלמיד לחודש, כולל חודשי הקיץ.
  • רמת החינוך שתלמידי ישראל מקבלים אינה הולמת את ההשקעה הזאת.

שיטת השוברים

  • שיטה המשלבת מימון ציבורי ותחרות חופשית. כל הורה יקבל ממשרד החינוך שובר בעל ערך כספי, שאותו הוא יוכל לממש בכל בית ספר שבו יחפוץ וכך לממן את לימודי ילדיו.
  • בתי הספר יתאימו את עצמם לצרכיהם של התלמידים ושל הוריהם ולא לדרישות הממשלה.
  • בתי הספר יתחרו על השוברים והתוצאה תהיה מגוון רחב של אפשרויות בחינוך ועלייה ברמת החינוך הכללי.
  • תהליך דומה התרחש בחלק ממדינות סקנדינביה (שוודיה, פינלנד), שבהן כבר נוסתה השיטה.

איך ייראה בית הספר כשתונהג השיטה?

  • סמכויותיו ומנגנוניו של משרד החינוך יצטמצמו משמעותית.
  • רובו המוחלט של תקציב החינוך יוקדש להוצאה ישירה על חינוך התלמידים באמצעות השוברים.

זה כבר עובד בישראל

  • מאז שהוחלט להשאיר ליולדות את ההחלטה ללדת היכן שירצו, בתי החולים החלו להתחרות על היולדות ועל השובר שלהן, מה ששיפר באופן ניכר את התנאים ומחלקות היולדות הפכו ל"מלונות חמישה כוכבים" .

צמצום דרישות הליבה

  • זהות תצמצם את לימודי הליבה במידה ניכרת, אך ורק לתחומים הנדרשים על מנת להיות בוגר בעל יכולת תפקוד תקינה בחברה הישראלית: עברית, חשבון ואנגלית.

מהלך שנת הלימודים

  • בתי הספר יקבעו את לוח החופשות באופן אוטונומי, ויוכלו להגיע להתאמה הרבה יותר גדולה לימי החופש הנהוגים במשק – בדומה למצב הקיים בארה"ב.
  • שנת הלימודים הרשמית תחל לפי לוח השנה היהודי בא' אלול - הן כאמירה ערכית של גאווה במורשת ישראל, והן כמענה לבעיות הלוגיסטיות מעירוב הלוחות וריבוי החופשים המשבית בתחילת השנה.

יותר מקצועי – פחות חובה

  • צמצום חוק חינוך חובה עד לכיתה י'. לאחר מכן: ההורים והתלמידים יוכלו לבחור בין הכשרה מקצועית בכיתות י"א-י"ג, לבין המשך ללימודי מבוא אקדמאיים, שיצמצמו עד כדי ביטול את הצורך בבחינות בגרות ובפסיכומטרי.

החינוך הביתי

  • זהות מכירה בזכות כל הורה לגדל את ילדיו באופן בו הוא מאמין – זאת בניגוד למערכת החינוך הנוכחית המערימה קשיים על הורה לחנך את ילדיו בביתו.

חינם זה לא חובה

  • זהות תבטל את רכיב החובה של חוק חינוך חובה חינם מגיל 3 - ותאפשר להורים לגדל את ילדיהם עד לגיל גן חובה בהתאם להשקפת עולמם ולהעדפותיהם החינוכיות.

שיקום מעמד המשפחה

  • השמירה על חוסנו של התא המשפחתי היא משימה חברתית ולאומית ראשונה במעלה.
  • במקרה של פירוק התא המשפחתי, זהות תפעל להפיכת המדינה לגוף שפותר חילוקי דעות ולא מעודד אותם.
  • זהות תקדם תפיסה של אחריות הורית משותפת של הורים גרושים על ילדיהם ונשיאה בנטל גידולם ותעניק לשני הצדדים יחס הוגן ושוויוני, הן בחלוקת הרכוש המשותף והן בגידול הילדים, הן בזכויות והן בחובות.

בין הצעדים של זהות לחיזוק עצמאות התא המשפחתי:

  • אימוץ שיטת המס השטוח (הכוללת ביטול מדרגות המס) שתאפשר לבני הזוג את החירות הבסיסית לחלק ביניהם את פרנסת הבית כראות עיניהם.
  • התרת לימודי נהיגה בתוך המשפחה, שתאפשר להורים להקנות לילדיהם מיומנות חיונית זו ולחנכם לאימוץ התרבות והערכים הנלווים אליה.

התנהלות בתי המשפט בעת התפרקות התא המשפחתי

  • על המדינה לנהוג כגורם מגשר ומפשר בתהליך זה, לעודד שותפות בגידול הילדים ולא לייצר תמריצים להחרפת המחלוקת ולהתמשכות הבירור המשפטי.

חלק מצעדי זהות במצב כואב של התפרקות התא המשפחתי:

  • ביטול חזקת הגיל הרך, בהתאם להמלצות ועדת שניט.
  • אימוץ נוסחה צפויה וקבועה בחוק לחישוב שיעור התמיכה הכלכלית בילד. שיעור התמיכה ייקבע לפי הכנסות ההורים ולפי הזמן המוקדש לטיפול בילד.
  • בחינת החוקים ונהלי העבודה של בתי המשפט לענייני משפחה.

תלונות שווא

  • נכון לעכשיו, הפרקליטות והמשטרה נמנעות מחקירה פלילית ומהעמדה לדין במקרים של תלונות שווא.
  • זהות תגבש נהלים, לפיה חשד מבוסס לתלונת שווא יהיה עילה לפתיחת חקירה פלילית.

חישוב גובה התמיכה הכלכלית לילד לפי נוסחה קבועה ושוויונית

  • על פי החוק הנוכחי, נטל התמיכה הכלכלית בילדים (דמי מזונות) נופל כמעט כולו על האב.
  • חוק זה אינו מתחשב מספיק בזמני שהות הילדים אצל האב או במצבה הכלכלי של האם, אינו שוויוני ואינו רלוונטי למציאות של ימינו – זהות תפעל לתקנו.
  • זהות מציעה הסדרה וביקורת על עבודת העובדים הסוציאליים לענייני סדרי דין, בהתאם להמלצות ועדת סילמן וועדת סלונים-נבו וועדת לביא
  • זהות מציעה בחינה יסודית של בתי משפט לענייני משפחה.

הביטוח הלאומי ומערכת הרווחה

  • המוסד לביטוח הלאומי הוא מנגנון מסורבל ובלתי יעיל, שרבים מתפקידיו אינם צריכים להתבצע על ידי המדינה.
  • המוסד לביטוח לאומי מספק ביטוח סיעודי וביטוחים מפני אבדן כושר עבודה - כלומר שירותי ביטוח בסיסיים, מהסוג שניתן לרכוש כמעט בכל חברת ביטוח.
  • המוסד לביטוח הלאומי צובר גירעונות המבטיחים שבסופו של דבר הוא יקרוס. הסיבות לכך: חוסר אחריות תקציבית, חוסר יעילות, ניהול לקוי ותשלומים בלתי מוצדקים.
  • מפלגת זהות מציעה תכנית לצמצום שקול של תחומי האחריות של המוסד לביטוח לאומי, העושה שימוש במנגנון היעיל והתחרותי של השוק החופשי.

צמצום סמכויות הביטוח הלאומי – שיביאו להוזלת הביטוח

  • כפי שהמדינה אינה צריכה לאפות לחם בשביל שיהיה לחם על המדפים, כך היא אינה צריכה לספק בעצמה מוצרי ביטוח בכדי שיהיו זמינים לציבור הישראלי
  • ביטוח בסיסי הוא מוצר שהשוק הפרטי מסוגל לספק בעצמו. למעשה, חברות ביטוח פרטיות עושות זאת בהצלחה וביעילות כבר היום, באופן יעיל ואיכותי יותר מאשר חברה בבעלות ממשלתית.
  • זהות תצמצם בהדרגה את שירותי הביטוח של המדינה. ביטוח מפני אבדן כושר עבודה, ביטוח סיעודי וביטוח מפני נכות הם ביטוחים הקיימים בשוק הפרטי.
  • המדינה תפסיק בהדרגה להעניק שירותים אלה ותפנה את התושבים לרכוש אותם באופן פרטי.
  • עם צמצום שירותי הביטוח הלאומי, יבוא צמצום משמעותי בדמי הביטוח.
  • התושבים יחויבו לרכוש לעצמם ביטוח. כל תושב ישראלי יחויב לדאוג לעצמו לכיסוי ביטוחי מינימלי. מעסיקים יחויבו לרכוש לעובדיהם ביטוח מפני תאונות עבודה.
  • מי שזכאי לקצבה ימשיך לקבל אותה. המדינה, כמו כל גורם מבטח אחר, לא תוכל להתנער מתביעותיהם הכספיות של מבוטחיה.

חדשנות ויעילות במערכת הרווחה

  • מניעת הונאה ברווחה. נבחן שיטות שמצמצמות קבלת הטבות לא מוצדקות ממערכת הרווחה.
  • מיצוי כושר השתכרות והימנעות מ"מלכודות רווחה" – הימנעות ממצב שבו תכנית הרווחה יוצרת תמריץ כלכלי לנתמכי סעד להמשיך להיות תלויים ברווחה ולא למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלהם.
  • מערכות רווחה חלופיות. נבחן שיטות בהן מערכות רווחה חלופיות - עירוניות, קהילתיות ואחרות - יכולות למלא חלק מתפקידיה של מערכת הרווחה הארצית וקיימות במקביל אליה.

המלחמה בתאונות הדרכים - השבת מימד האחריות לנהגי ישראל

  • זהות תפעל לאור העיקרון היהודי של 'רוצח בשגגה', לפיו האדם אחראי לתוצאות מעשיו ולא רק לכוונותיו.
  • המטרה היא לשמור על מלוא הכיסוי הביטוחי ההולם לנפגעים, ועם זאת, להחזיר את האחריות המלאה לנהגים וליצור בישראל תרבות נהיגה אחרת.
  • מומחי משרד התחבורה קבעו שבע עבירות שיסודן בריונות מודעת בכבישים (כמו עקיפה בפס לבן).
  • אם בשל ביצוע העברה ייפגע גם צד שלישי, תפצה חברת הביטוח את הנפגע כפי שהדבר נעשה כיום, אולם לאחר מכן תוכל חברת הביטוח לתבוע את הנהג הפוגע על מלוא הסכום ששילמה לנפגע.
  • עם פרסום דבר הנהגים הראשונים שמתוך נהיגה בריונית פגעו בבני אדם ונאלצו לשלם בשארית חייהם את כל מלוא סכום הנזק שגרמו, צפויה תרבות הנהיגה בישראל להשתנות במהירות.

בריאות הציבור – רקע: מערכת חולה

בשיח התקשורתי מערכת הבריאות בארץ נתפסת כאחת ממערכות הבריאות הציבוריות הטובות בעולם. אנשי מקצוע יודעים שהדבר רחוק מהמציאות (בכל תחום שאיננו קשור לרמה המקצועית הגבוהה של הרופאים).

  • בשנת 2011 כ-40% מסך ההוצאה הלאומית לבריאות מקורו בהוצאה פרטית. אם ניקח בחשבון הוצאות פרטיות לא רשמיות, הרי שלפחות מחצית מההוצאה הלאומית על בריאות מקורה בהוצאה פרטית.
  • ההפרטה היא כורח המציאות, הן בגלל ההמתנות הממושכות לביצוע בדיקות, טיפולים וניתוחים והן בשל מחסור במיטות אשפוז והפתרונות המאולתרים למחסור זה.

מטרתנו בתחום הבריאות: מתן אפשרות שקופה, יעילה וחופשית לרכוש שירותי בריאות פרטיים במגוון איכויות ומחירים. במקביל – התייעלות של בתי החולים הקיימים באמצעות תחרות בשוק החופשי, תוך התחייבות לא לפגוע ברמת המחירים והשירותים הנוכחית.

הפתרון של זהות בבריאות

  • בתי החולים יופרטו בתהליך של מכרז פתוח. קופות החולים והממשלה לא יורשו להחזיק בבעלותן בתי חולים.
  • היזמים שירכשו את בתי החולים יתחייבו בחוזה ארוך טווח לשמור על רמת המחירים הנוכחית ולא לצמצם את שירותי הרפואה של בתי החולים שרכשו.
  • קופות החולים ירכשו את השירותים עבור מבוטחיהם מבתי החולים הפרטיים באותה צורה ובאותה עלות שבה רכשו אותם מבתי החולים בבעלות המדינה
  • כל בית חולים פרטי יורשה לעסוק בתיירות מרפא ובניתוחים פרטיים ויוכל להקדיש להם שיעורים קבועים מתוך המיטות שברשותו, ומתוך שעות העבודה של הרופאים ושל אנשי הצוות הרפואי.
  • העלאת המשכורות הצפויה לרופאים מוכשרים תעודד אותם להישאר ולעבוד בארץ ואף תעודד עלייה של רופאים ואנשי צוות רפואי מחוץ לארץ.
  • כל יזם בריאות יקבל זכות להקים בסמוך לבית החולים בית מלון ומרכז מסחרי, תחת אותו רישיון, שיהוו מקור הכנסה נוסף להכנסותיו הישירות מקופות החולים ומניתוחים פרטיים.
  • במקביל, יוקל תהליך ההקמה של בתי חולים פרטיים חדשים
  • פתיחת שוק הבריאות לתחרות תמשוך לישראל יזמים ומשקיעים מהעולם ותיצור מקומות עבודה חדשים ומתגמלים שיתמרצו רופאים ובעלי מקצוע יהודים מתחום הרפואה לעלות לישראל ולהשתקע בה.
  • הרפורמה המוצעת מתמקדת בעיקרה בבתי החולים. הרפורמה תותיר בשלב זה את קופות החולים במבנה הנוכחי שלהן ולא תשנה את תשלומי דמי ביטוח הבריאות.
  • הרפורמה צפויה להכניס לקופת המדינה עשרות מיליארדי שקלים באופן מיידי ממכירת בתי החולים הממשלתיים ליזמים, לתרום למשק באמצעות פיתוח תחומי תיירות המרפא והרפואה הפרטית ולחסוך למדינה מאות מיליונים בגרעונות כל שנה.

הסרת ההגבלות על הטיפול בקנאביס רפואי

  • מחקרים רבים הראו כי שימוש בקנאביס יכול להועיל בטיפול בתסמינים קשים כגון כאב, דיכאון וירידה בתיאבון. למרות זאת, על השימוש הרפואי בקנאביס בישראל קיימות מגבלות חריגות.
  • כיום: קיימת רשימה מצומצמת מאוד של מחלות ותופעות בריאותיות שמותר לטפל בהן בקנאביס רפואי.
  • ההגבלות לא קשורות לרפואה - וקיימות רק כדי למנוע זליגה של הסם לשוק הפרטי.
  • זהות תבטל את היחידה לקנאביס רפואי ואת רשימת המחלות שמותר לטפל בהן בקנאביס רפואי.
  • הרישיון לשימוש יינתן על ידי הרופא המטפל ולפי שיקול דעתו בלבד.

התרת יצוא קנאביס רפואי

  • במדינת ישראל קיימות חברות המגדלות קנאביס רפואי, הידועות בעולם בידע ובמיומנות היחודיים שלהן.
  • הייצוא ייצר רווחים לחברות הגידול שיאפשרו להן להשקיע במחקר ובפיתוח, ייצר הכנסות ממסים למדינת ישראל ויתן מענה לצרכיהם הרפואיים של מיליוני חולים ברחבי העולם.
  • זהות תאפשר למגדלים לייצא קנאביס למטרות רפואיות, בכפוף לחוק במדינות היעד ולאמנות הבינלאומיות עליהן ישראל חתומה.

תקשורת

  • על המדינה לאפשר לכל אדם לבטא כל דבר שמותר לו לבטא על פי חוק בכל אמצעי שיבחר.
  • תקשורת חופשית ממגבלות שרירותיות ומהתערבות המדינה היא תנאי הכרחי לקיום חופש הביטוי.
  • התקשורת בישראל אינה תקשורת חופשית. על מנת לשדר ברדיו נדרש זיכיון, כלומר נדרשת קבלת אישור מהרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.
  • הרשות השנייה מוכנה להעניק זיכיונות רק למי שעומד בשורה ארוכה של תכתיבים ערכיים ותרבותיים על התכנים המשודרים. אנו מאמינים שאין מקום לגוף מסוג זה במדינת חירות.
  • זהות תפעל לשחרור גופי התקשורת הפרטיים מההגבלות החמורות המוטלות עליהם, תקדם תקשורת חופשית ותגן על חופש הביטוי.

שידור פתוח וחופשי לכל

  • ייעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים להגדלת מספר תדרי השידור, מה שיאפשר לישראלים נוספים לממש את חופש הביטוי שלהם מעל גלי האתר.
  • השידור ייעשה ברשיון ולא בזיכיון. שיטת הזיכיונות תבוטל. הזכות לשימוש בתדרי השידור תושכר לתקופה של ארבע שנים לכל המרבה במחיר באמצעות מכרז.
  • התנאי היחיד להחזקת הרשיון, מלבד עמידה בהתחייבות הכספית, יהיה הימנעות מפרסום תכנים האסורים על פי חוק.
  • רוב תפקידיה של הרשות השנייה יבוטלו. הרשות השנייה תעסוק אך ורק בחלוקת התדרים ורשיונות השידור ליזמים שיזכו במכרז, ובגביית הכספים מהיזמים הזוכים.

עיתונות חופשית

  • זהות תתנגד לכל הצעת חוק שתטיל הגבלות על עיתונות או תפגע בעיתונות החופשית בכל צורה כגון הצעת חוק "ישראל היום".

סגירת גופי תקשורת השייכים למדינה

  • המדינה אמורה להיות הכלי לביטוי זהותם של האזרחים - ולא זאת שמכתיבה אותם. אסור לאפשר למדינה להחזיק בבעלותה כלי תקשורת.
  • זהות תפעל לסגירתם או להפרטתם של כל גופי התקשורת שבבעלות המדינה - תאגיד השידור, גלי צה"ל, גלגל"צ, קול ישראל וכתבי העת הצבאיים.

∼∼∼∼∼∼∼∼∼

חינוך

האחריות היא של ההורים
"האב חייב בבנו… ללמדו תורה… וללמדו אומנות "
זהות דוגלת במתן חירות מרבית לאזרח לבחור את הבחירות בחייו ולקחת עליהן אחריות, וזאת תוך צמצום מעורבותה והתערבותה של המדינה בחיי האזרח ככל האפשר. עקרון זה נכון גם כאשר מדובר בחינוך ילדינו.

מערכת החינוך משפיעה על חיינו וחיי ילדינו בכל היבט אפשרי: ערכי, תרבותי, כלכלי, חברתי, לאומי, וכמובן פוליטי.

זהות מאמינה כי ההורה, יותר מכל גורם אחר, רוצה בטובת ילדיו, ויודע מהי טובת ילדיו טוב יותר מכל מערכת פקידותית-ממשלתית.

זהות מאמינה כי החזרת האחריות והשליטה של ההורים על חינוך ילדיהם תשפר מאד את רמת החינוך לעומת מצבו כיום, תשפר את ההישגים, תאפשר לכל הורה לחנך את ילדו בהתאם ליכולותיו ונטיותיו של הילד, וכמובן בהתאם להשקפת עולמם של ההורים.

רובנו לא יודעים זאת אבל כיום, על פי החוק, האחראי על חינוך ילדינו הוא שר החינוך ולא אנחנו - ההורים. דבר נוסף שרובנו לא יודעים הוא שההוצאה הלאומית לחינוך היא כיום כ-86 מיליארד ש"ח בשנה וזוהי למעשה ההוצאה הלאומית הכי גדולה שאנו מוציאים, ביחס לכל שאר סעיפי התקציב. אחוז ההשקעה של מדינת ישראל בחינוך גבוה ביחס למדינות המפותחות, אך במבחני פיז"ה הבודקים ומדרגים את התוצאות מדשדשים תלמידי ישראל ברבע התחתון של טבלת התוצאות הלימודיות של ילדי המדינות המפותחות. גם אם לא נוסיף לחישוב התקציב את ההוצאות העקיפות שאנו מוציאים כדי להעניק לילדינו את החינוך הטוב ביותר שאנו יכולים, הרי שמדובר בתקציב ענק, בכל קנה מידה, וכפי שנראה בהמשך, ניתן להשיג בו חינוך טוב בהרבה, אם נחזיר את האחריות אלינו - ההורים.

שיטת השוברים
שיטת השוברים היא שיטה המשלבת מימון ציבורי ותחרות חופשית. כל הורה יקבל ממשרד החינוך שובר בעל ערך כספי, שאותו הוא יוכל לממש בכל בית ספר שבו יחפוץ, וכך לממן את לימודי ילדיו. בתי הספר יצטרכו למשוך אליהם תלמידים על ידי שכנוע ההורים, שדווקא אותו בית ספר מציע תוכנית לימודים איכותית המועברת ע"י מורים מעולים. בשיטה זו משרד החינוך לא יכתיב לבתי הספר את תכני הלימוד ואת דרך הניהול, אלא יפתח את השוק לתחרות בין בתי הספר. המנהל יוכל באמת לנהל את בית הספר, ולא להיות תלוי באינספור מנגנונים מסובכים.

כתוצאה מן התחרות שתיווצר בין בתי הספר ורשתות החינוך, ייווצר מגוון רחב של בתי ספר, והרמה הכללית תעלה, כמו שקורה תמיד כששוק נפתח לתחרות. הכסף שייחסך יהיה פנוי למתן שירותים לתלמידים (למשל, למורים, למרצים אורחים, לטיפוח בית הספר). תהליך דומה התרחש בחלק ממדינות סקנדינביה (שוודיה, פינלנד), שבהן כבר נוסתה השיטה.

לשיטת השוברים יש יתרונות רבים והיא חלק מתפיסת עולם רחבה הדוגלת במתן חירות מירבית לאזרח לבחור את הבחירות בחייו ולקחת עליהן אחריות, באמצעות צמצום מעורבותה והתערבותה של המדינה בחייו ככל האפשר.

זהות מציעה להפעיל את שיטת השוברים במקביל למערכת הציבורית הנוכחית. הציפיה שלנו היא שעם השנים, האיכות של בתי הספר בשיטת השוברים תגרום למספר הולך וגדל של הורים להוציא את התלמידים מבתי הספר הציבוריים, מה שיעורר את המערכת הציבורית עצמה להתחדשות ולהצטרפות לשיטת השוברים בצורה כזו או אחרת.

על מה הכסף יוצא כיום?
על פי נתוני משרד האוצר והלמ"ס לשנת 2012 (השנה האחרונה שבה התפרסמו נתונים מפורטים של התפלגות ההוצאה לחינוך לסעיפיה ולפי קבוצות גיל), ההוצאה הכוללת על חינוך בישראל עמדה על 78.2 מיליארד שקלים, לפי החלוקה הבאה:
● מינהל כללי - 2.1 מיליארד שקלים.
● קדם יסודי - 7.5 מיליארד שקלים.
● יסודי - 25.2 מיליארד שקלים.
● על-יסודי - 19.8 מיליארד שקלים.
● אוניברסיטאות - 10.1 מיליארד שקלים.
● על-תיכוני אחר - 7.7 מיליארד שקלים.
● ספרי לימוד וכלי כתיבה שנקנו על ידי ההורים - 0.8 מיליארד שקלים.
● "השקעות והעברות הון" - 4.9 מיליארד שקלים.

לצורך המחשת רעיון השוברים נתמקד במערכת החינוך הפורמלית, מגיל הגן ועד לסוף כיתה י"ב, אשר למדו בה בשנת 2012 כ-2 מיליון תלמידים. בניכוי ההוצאות הקבועות לבניית כיתות ונכסים אנו נשארים עם תקציב שנתי "צנוע" של לא פחות מ-60.4 מיליארד שקלים.

ובכן, ההוצאה השוטפת (לא כולל מבנים) לחינוכם של כשני מיליון ילדי ישראל מגיל 3 עד גיל 18 הייתה 60.4 מיליארד שקלים, ומכאן שההוצאה השוטפת השנתית לתלמיד הייתה 29.7 אלפי שקלים. בחלוקה של הסכום השנתי לתלמיד ל-12 חודשים מתקבל סכום חודשי של 2,483 שקלים לתלמיד לחודש .

איך ייראה בית ספר כשתונהג שיטת השוברים?
על פי השיטה המוצעת עדיין יהיה קיים משרד חינוך, אך סמכויותיו ומנגנוניו יצטמצמו , ולכן כמעט כל הסכום השוטף של ההוצאה לחינוך יועבר מהקופה הציבורית ישירות למוסדות החינוך עצמם, בהתאם למספר התלמידים הלומדים בהם. רוב הסכום ישמש לתשלום שכר המורים, והשאר להוצאות שוטפות (חשמל, מים, תחזוקה), לקנייה מרוכזת של ספרי לימוד ולשירותים חינוכיים שונים, כגון: יציאה למוזיאונים ולתאטראות, מתן תמיכה פסיכולוגית לתלמידים הזקוקים לכך, פיתוח ואחזקת תשתיות, וכד'. במילים אחרות, הכסף של תקציב החינוך יצא ישירות על חינוך התלמידים, ולא על מימון מנגנונים על גבי מנגנונים, כפי שקורה כיום.

זה כבר עובד בישראל
יש תחום אחד במדינה שבו שיטת השוברים מופעלת כבר כיום, כאן בישראל. לפני שנים לא רבות מחלקת יולדות בבית חולים ישראלי נראתה כמו מחלקה פנימית רגילה או גרוע מכך, ואז החליט מישהו בביטוח הלאומי להשאיר ליולדות את ההחלטה היכן הן רוצות ללדת, ולשם להפנות את תקציב הלידה (כ-13,000 שקלים לכל לידה).

כלומר, היולדת קיבלה מעין שובר שמומש בבית החולים שבו בחרה ללדת. בעקבות זאת בתי החולים החלו להתחרות ביניהם על היולדות, ומחלקות היולדות הפכו ל"מלונות חמישה כוכבים".

אפשרות העצמת רשתות החינוך
אחד החששות של מתנגדי שיטת השוברים היא מפני הקמה פזיזה מדי של בתי ספר חדשניים, אשר עלולים לקרוס ולפגוע קשות בתלמידים באותם בתי ספר, בשל חשיבותו של התהליך החינוכי. זהות סבורה כי חשש זה איננו בהכרח מבוסס, ושהאחריות ההורית וכוחות השוק עשויים לאזן את המערכת היטב ובמהירות.

עם זאת, על מנת לתת גב ויציבות לבתי הספר, יש לשקול מודל בו רשתות החינוך יחלו לפעול כשכבת ביניים בין המדינה לבתי הספר. במקום שהמדינה תחזיק משרד לכל פלח בציבור לפי קבוצות לחץ בממשלה ובמשרד החינוך, הציבור יבחר (באמצעות בתי הספר) את הרשת שמתאימה לערכיו ושהיא אמינה ומועילה עבורו. הרשת תסייע בכל הצד התשתיתי לפי דרישת בית הספר, למשל רכישה וניהול ציוד, ספרי לימוד ותכניות לימוד, גיוס מורים וניהול תשלום שכר יעיל.

במודל כזה, משרד החינוך יאשר רשתות לפי קריטריונים מינימאליים (ראה צמצום הליבה בפיסקה הבאה), והרשתות יהיו אחראיות על חוקיות תכני הלימוד וניהול תקין של בתי הספר.

יתרון נוסף באפשרות פיתוח רשתות החינוך, הוא העצמת הממד הערכי בחינוך. אחת המדינות המפעילות את שיטת השוברים משנות התשעים היא שוודיה. לאחר כעשרים שנה שבה השיטה פועלת, ישנה טענה להתדרדרות מוסרית בקרב בוגרי מערכת החינוך התחרותי של השוברים. הטענה היא שהיתרון בחינוך הערכי לא נצפה בטווח הקצר ולא מהווה גורם משמעותי בתחרות על השוברים . כאן מגיעות הרשתות שיתנו מניסיונם הרוחבי ויעודדו בניית והפעלת תשתית חינוכית ערכית בקרב בתי הספר.

שוברים ורשתות
במסגרת מודל הרשתות, על מנת ליצור תחרותיות ויעילות של הרשתות, כל בית ספר יקבל שובר בית ספרי (שערכו יקבע לפי מספר התלמידים וקריטריונים נוספים), אותו יוכל להעניק לרשת לפי בחירתו בתמורה לשירותים ולחסות של אותה רשת. בית ספר שירצה לעבוד בצורה עצמאית, יצטרך למלא את הקריטריונים של לימודי ליבה, ושאר הקריטריונים שהרשת אמורה לוודא את קיומם.

צמצום הליבה
כיום השיח הציבורי רווי באזכור "לימודי הליבה", בעיקר בהקשר להתנגחות עם מערכת החינוך בציבור החרדי. למעשה מבט מקרוב מגלה שליבה זו היא ברובה מצג שווא. ישנם שבעה מקצועות חובה המרכיבים את לימודי הליבה: אזרחות, אנגלית, היסטוריה, מתמטיקה, ספרות, עברית, תנ"ך. מקצועות אלו אמורים להוות סטנדרט אחיד לכל בוגר מערכת החינוך הרשמית בישראל, אך למעשה כל פלח באוכלוסיה מגדיר תקן אחר לבגרות וללימודים של מקצועות אלו (היסטוריה אחת לבי"ס ממלכתי, אחת לממלכתי דתי, אחת לחרדי ועוד אחת לערבים, וכך הלאה). זהות תצמצם את לימודי הליבה במידה ניכרת, אך ורק לתחומים הנדרשים על מנת להיות בוגר בעל יכולת תפקוד תקינה בחברה הישראלית. היסטוריה, ספרות ותנ"ך חשובים מאוד, וכל הורה שיבחר ללמד מקצועות אלו את ילדיו יבורך, אך אין עילה למנוע את המימון מהורה שיבחר בבית ספר שלא מלמד אותם. יתרה מכך, את לימודי הליבה במקצועות ההכרחיים של עברית, חשבון ואנגלית נצמצם לגרעין מינימלי, שיאפשר הרבה יותר יזמות לרשתות ולבתי הספר, כדי להגיע לתוצר מקצועי ותחרותי יותר.

מהלך שנת הלימודים
מתן חופש פעולה לבתי הספר יפתח תחרות בריאה בנושאים רבים. דוגמא פשוטה ומשמעותית אפשר לראות בנושא אורך החופשות ומספר ימי החופש בשנה. לדוגמא, בשנת 2012 מספר ימי החופש של בתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי בימים שאין בהם חופשה במשק היוו 66 ימים, לעומת ממוצע של 55 במדינות ה OECD . בתחום זה שיטת השוברים תביא למצב דומה למתרחש ברוב מדינות ארה"ב, שם בית הספר קובע את לוח החופשות (מעבר לחופשות של כלל המשק) באופן אוטונומי, ויוכלו להגיע להתאמה הרבה יותר גדולה לימי החופש הנהוגים במשק.

תחילת שנת הלימודים
במערכת החינוך כיום נוצר מצב בעייתי שבו תחילת שנת הלימודים נקבעת לפי הראשון בספטמבר של לוח השנה הבינלאומי, ואילו החגים של לוח השנה היהודי קובעים ימי חופש מרובים בתחילת השנה. מכיוון שהמשק הישראלי יוצא לחופשים לפי חגי ישראל, נוצר מצב אבסורדי של לוח חופשות לא מתואם בין הילדים להוריהם. בנוסף לכך, הדבר פוגע באפשרות להנחיל לילדי ישראל את מורשת ישראל בכל הנוגע לחגי תשרי.

זהות תקבע את תחילת שנת הלימודים לפי לוח השנה היהודי בא' באלול הן כאמירה ערכית של גאווה במורשת ישראל, והן כמענה לבעיות הלוגיסטיות מעירוב הלוחות.

יותר מקצועי, פחות חובה
כיום חוק חינוך חובה חל מגיל 3 עד סוף כיתה י"ב. זהות מאמינה שעל בוגר מערכת החינוך להיות בעל אמצעים מספיקים להיות אזרח עצמאי המסוגל בפרט לפרנס את עצמו בכבוד. לצערנו רבים מהמסיימים את כל שנות הלימודים ואפילו הזכאים לתעודת בגרות לא מסוגלים למצוא תעסוקה סבירה עם דיפלומה זו. הסיבה לכך היא שהזכאות לבגרות הפכה מכרטיס בוגר של מערכת החינוך, לכרטיס כניסה למערכת חינוך אקדמית. אלא שלא כל בוגר מתאים ומעוניין ללמוד באקדמיה, וכך המדינה כפתה על התלמיד שנים רבות של אי התקדמות מקצועית ללא הצדקה ראויה, ובלי שיש לו פתחון פה בנדון.

זהות תפעל בשני מישורים: מחד צמצום חוק חינוך חובה עד לסוף כיתה י, מספיק זמן לעבור תהליך חינוכי משמעותי, מבלי לפגוע ביכולת ההתקדמות המקצועית של מי שלא מעוניין באקדמיה. מאידך, משרד החינוך ורשתות החינוך יקימו מערך חינוכי המוכוון להתפתחות התלמידים שימשיכו בלימודיהם לקראת עתידם כבוגרים עצמאיים. אפיק אחד יהיה הקמת מערך קורסי מבוא אקדמי, בו התלמידים ילמדו קורסים ברמה אקדמית ברמת מבוא, ויוכלו להתקבל לאקדמיה על פי הישגיהם בקורסים אלו. בשיטה זו נצמצם הן את הצורך בבגרות שהפך לכלי בעייתי מאוד להערכה (אינספור מקרי העתקות בכל שנה), והן את הצורך בפסיכומטרי, אשר מהווה כלי סינון בעייתי לכשעצמו . אפיק שני יהיה בהשבת מערך הלימודים המקצועיים לבתי הספר בכיתות י"א י"ב וגם י"ג. המשק משווע לעובדי כפיים מיומנים כגון רתכים, חשמלאים, שפים ונגרים, ועל מערכת החינוך לבנות מבחני הסמכה מתאימים, על מנת שרשתות החינוך ובתי הספר יוכלו להכשיר תלמידים המעוניינים בכך. כבר היום יש מענה לדרישה דומה למשל במגמת ניהול בתי מלון. במקום לתת למקצוע אצטלה אקדמית של בגרות, אנו מציעים לקרוא לילד בשמו, ולאפשר העמדת מערך הכשרה מקצועית ראויה בשלל התפקידים הנדרשים במשק, וההורים יבחרו בעזרת השובר מה ללמוד.

החינוך הביתי
חוק חינוך חובה כפי שהוא היום מאפשר להורים שמעוניינים בכך לחנך את ילדיהם בחינוך ביתי. דא עקא, מערכת החינוך לא רואה בעין יפה תופעה זו, ומערימה קשיים רבים על הורים המעוניינים בדרך זו, ואף מתנכלת להם ולילדיהם במקרים מסוימים. דוגמא קטנה היא הפקעת הזכות לילד מחונן להשתתף בהעשרה הניתנת לילדם המאובחנים ככאלו, אם הוא מתחנך בחינוך ביתי. זהות מכירה בזכות כל הורה לגדל את ילדיו באופן בו הוא מאמין, בין השאר בחינוך ביתי. לכן יעודכנו תקנות משרד החינוך המגבילות את החינוך הביתי, כך שהאפשרות תהיה פתוחה לכל הורה שמעוניין בכך בלי שהדבר יפגע בו או בילדיו. בנוסף תיבחן אפשרות למימוש שובר בערך מוקטן לצרכי חינוך ביתי (חוגים, חומרים וכך הלאה).

חינם זה לא חובה
לסיום פרק זה, נשוב להתחלה, ונתייחס לילדי הגן הרכים. בתחום זה חשוב להדגיש את ההבדל התהומי בין חינוך חינם, לבין חינוך כחובה חוקית. כידוע, בספטמבר 2012 קבעה מדינת ישראל כי חוק חינוך חינם יחול כבר מגיל 3, אבל יחד עם זאת גם קבע חוק זה שהחינוך יהיה חובה כבר מגיל זה, כאשר חלק החובה של החוק חל מ-2015. זהות תעצור מהלך מסוכן זה, ותאפשר להורים לגדל את ילדיהם הרכים עד לגיל גן חובה בצורה הטובה בעיניהם, ללא שום כפייה מצד ה"אח הגדול". חינוך חינם בגיל הרך זה "נדיב" מספיק ובעל השלכות לא פשוטות לכשעצמו, אבל אין שום צורך להפוך את הקערה על פיה ולחייב להכניס ילדים רכים למסגרת זו או אחרת

שיקום מעמד המשפחה

המשפחה היא אבן היסוד של החברה והתרבות. בתוך התא המשפחתי מתעצבת דמותו וזהותו של האדם, הן כפרט והן כחלק מהקהילה ומהחברה. חוסנה של המשפחה הוא הגורם המכריע בצמיחתם של הילדים הגדלים בה למבוגרים בריאים, עצמאיים, מאושרים וערכיים. לכן השמירה על חוסנו של התא המשפחתי היא משימה חברתית ולאומית ראשונה במעלה.

כפי שחירות הפרט וגיבוש זהותו הכרחיים לצמיחתו ולמיצוי יכולותיו, כך גם המשפחה זקוקה לעצמאות וליכולת לתפקד כתא מגובש ואורגני על מנת להתחזק ולשגשג. אמנם קיימים מקרים מצערים בהם המדינה חייבת ליזום התערבות בנעשה בתא המשפחתי על מנת למנוע פגיעה, אך ככלל המשפחה יודעת להגן על האינטרסים של חבריה, ובייחוד של הילדים הגדלים בה, ולפעול לטובתם - יותר מכל גורם אחר.

לעתים קרובות מדי, כאשר המדינה מבקשת להכתיב את התרבות ולעצב את דמות האדם, היא פוגעת בעצמאות התא המשפחתי ומתערבת בהחלטותיו שלא לצורך. אחריותה וסמכותה של המשפחה לדאוג לשלומם ולרווחתם של חבריה ולחינוכם של הילדים מופרות לטובת רעיונות תרבותיים וחינוכיים המוכתבים מלמעלה, או כפועל יוצא מחוקים ומתקנות המבקשים להסדיר כל היבט בחיי הפרט.

הדבר מתבטא בצורה החריפה ביותר דווקא במקרה הכואב של פירוק התא המשפחתי עקב פרידה או גירושין. במצב זה, התערבותה של המדינה נדרשת כדי לוודא ששלומם וטובתם של הילדים מובטחים ושזכויותיהם וחובותיהם של ההורים נשמרות תוך שמירה על שוויוניות. במקרה זה, המדינה צריכה לשמש כגורם מגשר ומפשר ולאפשר את יצירתה של מסגרת לשיתוף פעולה של ההורים בגידול ילדיהם המשותפים. במקום זאת, היא נוטה לנצל את סמכויותיה כדי לכפות את תנאיה על המתגרשים ובכך מעודדת פתרון של חילוקי דעות באמצעות מאבק משפטי שפוגע ביכולתם להתגבר על המשבר ולהמשיך לגדל את הילדים; משבר המביא לעתים קרובות ליצירת נתק בין הילדים לבין אחד מהוריהם.

זהות תשים לעצמה למטרה לשמור ולפתח את עצמאותו של התא המשפחתי, בייחוד בכל הנוגע לחינוך הילדים ולקבלת החלטות כלכליות משותפות.

במקרה של פירוק התא המשפחתי, זהות תפעל להפיכת המדינה לגוף שפותר חילוקי דעות ולא מעודד אותם. זהות תקדם תפיסה של אחריות הורית משותפת של הורים גרושים על ילדיהם ונשיאה בנטל גידולם ותעניק לשני הצדדים יחס הוגן ושוויוני הן בחלוקת הרכוש המשותף והן בגידול הילדים.

חיזוק עצמאות התא המשפחתי
להוציא מקרים חריגים, למדינה אין זכות להתערב בהחלטות המתקבלות במסגרת התא המשפחתי ואף אין לה שום סיבה להתערב. זאת מפני שהמשפחה הממוצעת מסוגלת בהחלט להגן על האינטרסים של חבריה.

חיזוק עצמאותו של התא המשפחתי היא הדרך הטובה ביותר להבטיח את רווחת חברי המשפחה. זהות תפעל לחזק עצמאות זו באמצעות הצעדים הבאים:
● החזרת האחריות על חינוך הילדים להוריהם באמצעות מתן אפשרות בחירה בחינוך.
● החזרת הסמכות ההורית (אפוטרופסות ההורים) הטבעית למקומה.
● התרת לימודי נהיגה בתוך המשפחה, שתאפשר להורים להקנות לילדיהם מיומנות חיונית זו ולחנכם לאימוץ התרבות והערכים הנלווים אליה.
● אימוץ שיטת המס השטוח במקום שיטת המס הנוכחית המפלה לרעה משפחות עם מפרנס עיקרי יחיד.

חינוך באחריות ההורים
זהות תפעל לאפשר בחירה בחינוך , שתחזיר להורים את הסמכות הבלעדית לבחירת מחנכי הילדים ותכני הלימוד ותאפשר להם לקחת אחריות מלאה על חינוך ילדיהם. אפשרות הבחירה בחינוך תגביר את המעורבות של ההורים בתהליך החינוך ובגיבוש עולמם הערכי והתרבותי של ילדיהם.

בהתאם לתפיסת האחריות ההורית המשותפת, האחריות לחינוך הילדים תוטל בצורה שוויונית על שני ההורים, גם אם ייפרדו. הורים שייפרדו ייאלצו להמשיך להגיע להסכמה על מוסד החינוך בו ילמדו ילדיהם המשותפים. המדינה תוכל לגשר ולהציע פשרה, אך לא תוכל, ככלל, לחייב את ההורים לשלוח את ילדם למוסד חינוכי שאינו מקובל ולו על אחד מהם.

מבנה מס שטוח ועצמאות התא המשפחתי
ברוב המשפחות, בני הזוג מנהלים את ענייניהם במשותף. הם מחזיקים בחשבונות משותפים וברכוש משותף, חיים באותו בית ומחלקים ביניהם את עבודות הבית השונות. למרות זאת, שיטת המיסוי הקיימת אינה מאפשרת לבני הזוג את החירות הבסיסית לחלק ביניהם את פרנסת הבית כראות עיניהם. אם אחד מבני הזוג משקיע יותר זמן ומאמץ בעבודה או בהתקדמות בקריירה, הוא עלול להגיע למדרגת מס גבוהה יותר, כך שלמשפחה תהיה פחות הכנסה מאשר במצב בו הפרנסה מתחלקת באופן שווה יותר בין בני הזוג.

ישנן סיבות רבות שבגללן בני הזוג יכולים להחליט שאחד מהם יהיה המפרנס העיקרי וישאיר יותר זמן פנוי לבן הזוג השני. אולי הם מעדיפים שבן הזוג השני יקדיש יותר זמן לגידול הילדים ולטיפוח הבית והמשפחה, אולי הוא יקדיש את הזמן הזה להשכלה או להכשרה מקצועית, אולי הזמן הפנוי יאפשר לו להקים עסק חדש. שיטת המיסוי בישראל יכולה להטות את הכף נגד שאיפות אלה ולפגוע בכך בעצמאותן של המשפחות וביכולתן לקבל החלטות כלכליות משותפות ולבחור באורח החיים המתאים להן.

זהות מציעה שיטת מיסוי אחרת ופשוטה יותר - מס שטוח. בשיטה זו אין מדרגות מס. ההכנסות ממוסות באחוז מסוים ללא תלות בגובהן ולכן לא משנה אם הן מגיעות ממשכורתו של אחד מבני הזוג או מהמשכורות של שניהם גם יחד. שיטה זו תאפשר לבני המשפחה לתמוך זה בזה ולפעול להגשמת שאיפותיהם המשותפות ובכך תתרום ללכידותו ולעצמאותו של התא המשפחתי.

התנהלות בתי המשפט בעת התפרקות התא המשפחתי
התפרקות התא המשפחתי בעקבות פרידת בני הזוג היא חוויה קשה וכואבת, הן עבור בני הזוג והן עבור ילדיהם. לעתים קרובות, תהליך הפרידה מלווה במחלוקות בנוגע לאחריות על הילדים ולחלוקת הנטל הכלכלי הכרוך בגידולם , מה שגורם למדינה להתערב מאספקט נוסף בחיי המשפחה ובסכסוך הגירושין כדי להכריע את המחלוקות.

לתפיסתנו, על המדינה לנהוג כגורם מגשר ומפשר בתהליך זה, לעודד שותפות בגידול הילדים ולא לייצר תמריצים להחרפת המחלוקת ולהתמשכות הבירור המשפטי. אנו מאמינים שיש לקבוע לשם כך מדיניות ברורה, עניינית, הוגנת ושוויונית להכרעת המחלוקות האלה, מדיניות שתגן על טובת הילד ועל רווחתו מבלי לפגוע בזכויות של אף אחד מההורים. המדיניות צריכה למנוע ניצול לרעה של הילדים או של מוסדות המדינה במסגרת הסכסוך בין ההורים. מדיניות זו תתבסס על העיקרון לפיו טובת הילד מחייבת מתן מעמד הורי שווה לשני הוריו של הילד , פרט למקרים חריגים וברי הוכחה. זהות תפעל להשגת מטרה זו באמצעות הצעדים הבאים:
● אימוץ מסקנות ועדת שניט בנוגע לאחריות הורית משותפת.
● ביטול חזקת הגיל הרך, בהתאם להמלצות ועדת שניט.
● אימוץ נוסחה צפויה וקבועה בחוק לחישוב שיעור התמיכה הכלכלית בילד, בהתאם להמלצות ועדת שיפמן. שיעור התמיכה ייקבע לפי הכנסות ההורים ולפי הזמן המוקדש לטיפול בילד.
● בחינת החוקים ונהלי העבודה של בתי המשפט לענייני משפחה.
● הגבלת האפשרות של בית המשפט להטיל את האחריות על הגנת ענייניו של קטין על העובדת הסוציאלית לענייני סדרי דין, בהתאם להמלצת ועדת סילמן.
● הקמת גוף פיקוח חיצוני לבחינת תלונות על עבודת העובדים הסוציאליים , בהתאם להמלצת ועדת סלונים-נבו ובהתאם לחוק המחייב הצבת נציב קבילות בכל משרד ממשלתי.
● הקמת ועדות ערר לבחינה חוזרת של תסקירי העובדים הסוציאליים לענייני סדרי דין, בהתאם למסקנות ועדת סלונים-נבו.
● קביעת תקנות ונהלים ברורים ואחידים לביצוע תסקירי העובדים הסוציאליים לענייני סדרי דין, בהתאם למסקנות ועדת לביא וועדת סלונים-נבו.
● הקמת ועדה שתבחן את יישום השינויים ואת השלכותיהם ותבחן את הצורך בשינויים נוספים.

טיפול בתלונות על אלימות במשפחה
ההתמודדות עם תלונות על אלימות במשפחה היא בעיה סבוכה. המדינה מחויבת לשמור על בטחון התושבים ולכן התלונה מחייבת אותה להפריד בין החשוד בעבירה לבין המדווח כדי למנוע אלימות נוספת, עוד בטרם התבררו כל הפרטים. במקרה של תלונה על אלימות במשפחה המשמעות היא הרחקה מהבית ומהילדים, כלומר פגיעה חמורה בחשוד לפני שמוכיחים את אשמתו, ולעתים קרובות עוד לפני שמוצאים ראיות כלשהן שתומכות בחשדות נגדו מלבד התלונה עצמה. מלבד זאת, אלימות במשפחה מתרחשת ככלל בבית פנימה, ללא נוכחות של עדים בלתי תלויים, מה שמקשה על חקירת התלונה או על דחייתה בהיעדר ראיות חותכות לכאן או לכאן. לכך יש להוסיף את השפעתם של שינויים שנעשו בהנחייה 2.5 של פרקליטות המדינה , בעקבותיהם הפרקליטות והמשטרה נמנעות מחקירה פלילית ומהעמדה לדין במקרים של תלונות שווא על אלימות במשפחה . יש להביא בחשבון גם את ההשלכות האפשריות של תלונה כזאת על תהליכי גירושים ובפרט על ניסיון של החשוד באלימות במשפחה לזכות במעמד הורי ובזמני שהות עם הילדים.

במצב שנוצר, הגשת תלונת שווא על אלימות במשפחה פוגעת באופן חמור ומיידי בחשוד, קיים קושי להפריכה וגם אם ייקבע שהתלונה שקרית ויהיה חשד סביר שהוגשה בכוונת זדון - כמעט בוודאות המתלונן לא ייחקר. אנו מאמינים שמצב עניינים זה מחייב את הרשויות להיערך לאפשרות של הגשת תלונת שווא ודורש קביעת נהלים מתאימים.

היערכות לטיפול בתלונות שווא
בלתי אפשרי כמעט לדעת מהם היקפי תופעת תלונות השווא על אלימות במשפחה. מראש קשה לאסוף נתונים מהימנים והפוליטיזציה של התחום מביאה לפרסום תוצאות בלתי מהימנות שהושגו בשיטות מחקר מפוקפקות. אין לנו עניין לעסוק בוויכוח על ממדי התופעה - הפגיעה שנגרמת לחשודים עקב תלונות שווא כאלה היא חמורה מספיק כדי שנתייחס לכל מקרה ומקרה בתשומת לב ראויה.

הנחיה 2.5 של פרקליטות המדינה שונתה על מנת לעודד נפגעי אלימות במשפחה להתלונן במשטרה . אמנם מקריאה של הסעיפים כלשונם ניתן להסיק שמטרתם להגן על מתלוננים שהגישו תלונות מוצדקות ואז חזרו בהם , אך הפרשנות שהתקבלה בפרקליטות היא שאין לחקור חשד לתלונות שווא כלל. שינויים שנוספו כתגובה לפרשנות זאת והמליצו על חקירה פלילית של תלונות שווא שנועדו לפגוע בחשוד, לא השפיעו מספיק על התנהלות המשטרה והפרקליטות בפועל.

לא ניתן לתקן עוול בגרימת עוול אחר. השאיפה להגן על קרבנות אלימות במשפחה ולעודדם להתלונן במשטרה לא יכולה לבוא על חשבונם של הנפגעים מתלונות שווא. למי שנפגע מתלונת שווא נגרם נזק חמור והוא ראוי להגנת המדינה כמו כל אזרח אחר. מלבד זאת, יש להתייחס בחומרה לכל ניסיון לרתום את מוסדות המדינה לפגיעה באדם חף מפשע. רשויות המדינה, והמשטרה בפרט, חייבות לפעול נגד מגישי תלונות השווא הזדוניות.

מכיוון שהמשטרה והפרקליטות מתעקשת להסתתר מאחורי פרשנות מרחיבה של השינויים שנעשו בהנחיית הפרקליטות 2.5 ולהתעלם משינויים שנוספו אליה לאחר מכן שבאו לדחות פרשנות זו, יש לבטל שינויים אלה בהנחיה 2.5 של פרקליטות המדינה ולהוציא הנחייה ברורה בנושא לפרקליטות ולמשטרה, לפיה חשד מבוסס לתלונת שווא יהיה עילה לפתיחת חקירה פלילית.

יגובשו נהלים חדשים עבור המשטרה בנושא תלונות שווא. הנהלים יכללו, בין היתר, שיטות לאבחון מהיר ככל האפשר של תלונות כוזבות, הגדרה של רמת החשד שמצריכה פתיחה בחקירה והגדרה של היקף הראיות הנדרש כדי להמליץ על הגשת כתב אישום.

המשטרה והפרקליטות יעברו הדרכה להטמעת השינוי. בנוסף, המשטרה תעבור רענון של הנהלים הנוגעים לעבירות אלימות במשפחה .

אימוץ עקרונות האחריות ההורית המשותפת
אנו מאמינים כי טובת הילד מחייבת את נוכחותם ואת השפעתם של שני ההורים בחייו, כשלהם מעמד הורי שווה והם נושאים באחריות הורית משותפת על גידולו, פרט למקרים קיצוניים. דעה זו מבוססת היטב, נתמכת על ידי ממצאי ועדת שניט ומשתקפת בהמלצותיה. לפיכך, זהות תפעל לאימוץ המלצות ועדת שניט בנוגע לאחריות הורית משותפת.

בין היתר, מפלגת זהות תפעל לביטול חזקת הגיל הרך בהתאם להמלצות ועדת שניט ובהתאם לממצאים האמפיריים הקובעים כי היא אינה הולמת את טובת הילד. בכך, תצטרף ישראל לשאר המדינות המתקדמות, שכולן ביטלו אותה זה מכבר.

תיבחן האפשרות להחיל חוקים אלה באופן רטרואקטיבי, מתוך התחשבות בטובת הילד.

חישוב גובה התמיכה הכלכלית בילד לפי נוסחה קבועה ושוויונית
על פי החוק הנוכחי, נטל התמיכה הכלכלית בילדים נופל כמעט כולו על האב ואינו מתחשב די הצורך בזמני שהות הילדים אצל האב או במצבה הכלכלי של האם. חוק זה אינו שוויוני ואינו רלוונטי למציאות של ימינו או לתפיסת האחריות ההורית המשותפת. בנוסף, גובה התמיכה הכלכלית אינו מחושב רק לפי הכנסתו בפועל של האב, אלא גם לפי "פוטנציאל ההשתכרות" שלו שנקבע לפי ראות עיניו של השופט ועלול להיות נעדר כל אחיזה במציאות. למעשה, אין שום דרך לחשב מראש את גובה התמיכה הכלכלית שיוטל על האב לספק לילדיו ולשופט בבית המשפט לענייני משפחה יש שיקול דעת רחב מאוד בקביעתו.

נושא זה נחקר על ידי ועדת שיפמן, שהמליצה על אימוץ נוסחה ברורה, שקופה ושוויונית שתתחשב בהכנסותיהם בפועל של שני ההורים ובזמני שהות הילדים אצלם. אנו נפעל לאימוץ מלא של מסקנות ועדת שיפמן. תיבחן האפשרות להחיל מסקנות אלה באופן רטרואקטיבי, מתוך תפיסה לפיה התמיכה הכלכלית בילד נעשית לפי דרישת המדינה ולכן יש למדינה זכות לקבוע הסדרים חדשים.

מדובר בבשורה של ממש עבור האבות, שלא יוטל עליהם תשלום שאינם יכולים לעמוד בו אשר עלול להביאם לפת לחם ואף להפוך אותם לעבריינים בעל כרחם . אנו מאמינים שהשוויון היחסי בנטל כלכלת הילד יועיל גם לילדים ובסופו של דבר אפילו לאמהות, משום שהוא יפחית משמעותית את רגשות התסכול והייאוש בקרב האבות ויבטל את אחד הגורמים המשמעותיים לחיכוכים בין ההורים, מה שיקל עליהם לשתף פעולה בגידול הילדים. אנו מאמינים שרוב רובם של ההורים יקפידו על תשלומי התמיכה הכלכלית בילדים בלא שום התנגדות או רגשות תסכול, כאשר גובה התשלומים ייקבע באופן שוויוני ההולם את הכנסותיהם.

הסדרה וביקורת על עבודת העובדים הסוציאליים לענייני סדרי דין
בית המשפט יכול להטיל על עו"ס לענייני סדרי דין לערוך תסקיר, שמטרתו לסייע לשופט בחלוקת זמני שהות בין ההורים ובקביעת המעמד ההורי שלהם. לעתים קרובות, השופט יאמץ את ההמלצות המפורטות בתסקיר במלואן. לפי ממצאי ועדת סילמן, חלה עלייה חדה בכמות הפניות של בתי המשפט לעו"ס לענייני סדרי דין.

לפי ממצאי ועדת סלונים-נבו, ישנם מקרים של אי הקפדה על תקנות העבודה הסוציאלית בעת הכנת התסקיר ואין תבנית אחידה וברורה לכתיבת התסקיר. כתוצאה מכך, לא תמיד ברור על מה מתבססות הטענות והמסקנות המופיעות בתסקיר ואין בו הפרדה ברורה בין עובדות ובין דעות. אין גוף מפקח חיצוני שניתן להגיש לו תלונה על אופן הכנת התסקיר או על התנהלות העו"ס. התלונות מגיעות לשולחנן של העו"ס המחוזית או הארצית, שלעתים קרובות השתתפו בעצמן בתהליך הכנת התסקיר. מטבע הדברים, רוב התלונות נדחות. אין אפשרות של ממש לערער על מסקנות התסקיר לפני שהוא מגיע לידי השופט, שכאמור צפוי לאמץ את המסקנות במלואן.

צורת ההתנהלות הזו נותנת לעו"ס לענייני סדרי דין כוח רב וחופש פעולה כמעט בלתי מוגבל, ללא שום פיקוח או בקרה. מדובר בצורת התנהלות שאינה הולמת גוף ציבורי במדינת חירות, בייחוד כשהוא עוסק בנושא רגיש ומהותי כל כך.

זהות תפעל להקמת גוף ביקורת חיצוני ובלתי תלוי, שיהיה אחראי על בדיקת התלונות על מערך העו"ס ועובדיו ויוכל להפעיל נגדן סנקציות מקצועיות.

זהות תפעל להקמת ועדת ערר שניתן יהיה להגיש לה ערר על מסקנות התסקיר בטרם יעבור לבית המשפט לענייני משפחה. בוועדת הערר ישבו גם אנשי מקצוע חיצוניים ונציג ציבור בלתי תלוי, בהתאם להמלצת דו"ח סלונים-נבו.

זהות תפעל ליצירת נהלים ברורים ותבנית אחידה ומחייבת להכנת התסקיר. הנהלים יכתיבו במדויק את החקירות שצריך יהיה לבצע במסגרת התסקיר ואת המידע שהעו"ס תחויב למסור להורים בטרם תחל כתיבת התסקיר. התבנית תחייב להפריד בין העובדות ובין הדעות והמסקנות בתסקיר. התבנית תדרוש ציון מקורות עבור העובדות והסבר על תהליך הסקת המסקנות.

זהות תפעל להגבלת האפשרות של בית המשפט לפנות לעו"ס לענייני סדרי דין לצורך הכנת תסקיר, בהתאם למסקנות ועדת סילמן.

בחינה יסודית של בתי המשפט לענייני משפחה
אימוץ עקרון האחריות ההורית המשותפת ואימוץ הנוסחה שהומלצה על ידי ועדת שיפמן לחישוב גובה תשלומי התמיכה הכלכלית בילדים לא ייתן שיקול דעת רחב מדי לבית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע לסמכות הורית ולתשלומי התמיכה הכלכלית בילדים, פרט למקרים קיצוניים.

בתחומים האחרים, יש לשאוף לקביעת קווים מנחים ברורים, הוגנים ושוויוניים. בפסקי דין הנוגעים לילדים, יש לשמור על טובת הילד מבלי לפגוע בזכויותיהם של הוריו.

זהות תתמוך בבחינה מחדש של מדיניות בתי המשפט לענייני משפחה, של החוקים הנוגעים להם, של אופן עבודתם ושל סמכויותיהם בידי ועדת משפטנים ומומחים מאוזנת. הועדה תבחן את הצורך בסמכויות בית המשפט לענייני משפחה שאינן קשורות לענייני משפחה מובהקים כגון גידול הילדים והרכוש המשותף. כמו כן, הועדה תבחן את הקווים המנחים את בית המשפט לענייני משפחה במתן פסקי דין ואת התאמתם לעקרונות מפתח כגון שוויון בפני החוק, חירות הפרט והבנה עדכנית של צרכי הילד וטובתו.

הועדה תוודא ששיקול הדעת שניתן לשופטים אינו רחב מדי ואינו מאפשר פרשנויות מרחיבות של החוק והפעלת "אקטיביזם שיפוטי". היא תוודא גם כי פסקי הדין של בתי המשפט לענייני משפחה מתבססים בעיקר על העובדות בשטח ועל חוות דעת של מומחים נייטרלים, ואינם נסמכים על הערכות תאורטיות ועל הנחות חסרות בסיס ממשי.

כמו כן, הועדה תגבש המלצות למניעת התארכות הדיונים הגורמת לעינוי דין.

הביטוח הלאומי ומערכת הרווחה

המוסד לביטוח לאומי, למרות שמו, אינו מתנהל כמוסד ביטוח כלל אלא כ"רשת ביטחון כלכלית" לתושבי ישראל - כלומר כמערכת רווחה. נכון להיום, לאחר הרחבה הדרגתית של סמכויות והגדלת תקציבו בהתאם , המוסד לביטוח הלאומי הוא המכשיר העיקרי למימוש מדיניות הסעד של ממשלת ישראל.

בשונה ממערכות סעד טיפוסיות, המסייעות רק לנזקקים ביותר, הביטוח הלאומי שם לעצמו למטרה לספק ביטחון כלכלי לכלל האוכלוסייה - גם לתושבים שאינם מעוניינים בשירותיו, המסוגלים לממן לעצמם "רשת ביטחון כלכלית" כזו. קשה לראות הצדקה לכך כאשר שביעות הרצון מהביטוח הלאומי נמוכה משביעות הרצון הממוצעת מחברות הביטוח וכאשר אזרחים רבים רוכשים לעצמם ביטוחים משלימים נוספים.

בין מגוון השירותים המסופקים על ידי הביטוח הלאומי, ניתן למצוא שירותים רבים המוצעים בשוק הפרטי בתנאים תחרותיים. כך למשל, המוסד לביטוח לאומי מספק ביטוח סיעודי וביטוחים מפני אבדן כושר עבודה - כלומר שירותי ביטוח בסיסיים, מהסוג שניתן לרכוש כמעט בכל חברת ביטוח. דוגמה נוספת היא קצבת הזקנה. בעבור רוב המבוטחים מדובר פשוט בביטוח פנסיוני נוסף, הדומה לביטוח הפנסיוני שכל עובד מחויב לרכוש גם כך.

למרות שהמוסד לביטוח לאומי גובה כספים באופן ישיר, אין לו אוטונומיה כלכלית אמתית והוא נשאר תלוי בתכתיבי המדינה ובתקציביה. המדינה היא זו שמכתיבה את גובה התשלומים לביטוח הלאומי ואת גובה הקצבאות, בלי מנגנון שמחייב התאמת ההכנסות להוצאות. המוסד לביטוח הלאומי צובר גירעונות המבטיחים שבסופו של דבר הוא יקרוס . ברור לכל שכאשר זה יקרה, המדינה תצטרך לכסות את הגירעון מתקציבה, למרות שאינה ערוכה לכך.

קריסתן הצפויה של מערכות הרווחה אינה ייחודית לישראל, אלא היא בעיה מוכרת ונפוצה בעולם המערבי. עם זאת, הגורם המשמעותי למשבר הרווחה בעולם המערבי הוא הצניחה בשיעורי ילודה, הגורמת לכך שאחוז הקשישים הנתמכים באוכלוסייה הולך וגדל בעוד שאחוז הצעירים המשתתפים בכוח העבודה ומסוגלים לממן את התמיכה הזו הולך וקטן. גורם משמעותי זה אינו משפיע על ישראל, שהיא בעלת שיעור הילודה הגבוה ביותר מבין המדינות המפותחות. מכאן שישנן סיבות אחרות למשבר הרווחה העתידי בישראל - חוסר אחריות תקציבי, חוסר יעילות, ניהול לקוי, תשלומים בלתי מוצדקים או שילוב של כמה מהגורמים האלה.

בסיכומו של דבר, המוסד לביטוח הלאומי הוא מנגנון מסורבל ובלתי יעיל, שרבים מתפקידיו אינם נחוצים כלל. ההסתמכות הכפויה של תושבי ישראל על המוסד הזה עולה להם כסף רב ומעניקה לעתים קרובות מדי תמורה לא ראויה. חמור מכך, עם קריסתו הצפויה של המוסד לביטוח לאומי תיעלם באחת "רשת הביטחון הכלכלית" של מיליוני אזרחים ישראלים, אשר שילמו את דמי הביטוח כל חייהם אך ימצאו את עצמם עומדים מול שוקת שבורה דווקא בשעותיהם הקשות ביותר.

מפלגת זהות מציעה תכנית לצמצום שקול של תחומי האחריות של המוסד לביטוח לאומי, העושה שימוש במנגנון היעיל והתחרותי של השוק החופשי. תכנית זו היא הצעד הראשון וההכרחי בשיקום מערכת הרווחה הישראלית ובהסרת הסיכון החמור לעתידם הכלכלי של תושבי ישראל.

צמצום סמכויות הביטוח הלאומי
חלק גדול מתפקידו של המוסד לביטוח הלאומי הוא להעניק מעין ביטוח בסיסי אחיד לתושבי ישראל.

אין לכך כל הצדקה במדינת חירות. אמנם ביטוח בסיסי כזה הוא מוצר חיוני, אך זהו מוצר אשר השוק הפרטי מסוגל לספק בעצמו. למעשה, חברות ביטוח פרטיות עושות זאת בהצלחה וביעילות כבר היום. כפי שהמדינה אינה צריכה לאפות לחם בשביל שיהיה לחם על המדפים, כך היא אינה צריכה לספק בעצמה מוצרי ביטוח בכדי שיהיו זמינים לציבור הישראלי.

יעילותן של חברות פרטיות ואיכות השירות שהן מעניקות הוכחו לא פעם כעדיפות על אלו של חברות בבעלות ממשלתית. עלינו לנצל את יכולתנו להסתמך עליהן בכדי לצמצם את המנגנון המורכב והבזבזני של המוסד לביטוח לאומי.

זהות תצמצם בהדרגה את שירותי הביטוח של המדינה. ביטוח מפני אבדן כושר עבודה, ביטוח סיעודי וביטוח מפני נכות הם ביטוחים הקיימים בשוק הפרטי. המדינה תפסיק בהדרגה להעניק שירותים אלה ותפנה את התושבים לרכוש אותם באופן פרטי. בשלב מאוחר יותר תישקל הפסקת ההענקה של שירותי ביטוח נוספים, בהתאם ליכולתן של חברות פרטיות לספקם. הצורך לספק כל שירות כזה ייבחן לגופו. עם צמצום שירותי הביטוח הלאומי, יבוא צמצום משמעותי בדמי הביטוח.

התושבים יחויבו לרכוש לעצמם ביטוח. כל תושב ישראלי יחויב לדאוג לעצמו לכיסוי ביטוחי מינימלי, במקום הביטוח שהמדינה סיפקה לו עד כה בכפייה. מעסיקים יחויבו בביטוח עובדיהם מפני תאונות עבודה.

מכיוון שכל תושב וכל מעסיק יוכלו לבחור לעצמם את חברת הביטוח המועדפת עליהם, חברות הביטוח הפרטיות יתחרו על הלקוחות ויצטרכו להציע להם שירות טוב ותעריפים משתלמים. כאשר חברות הביטוח יווכחו שבכוונת המדינה להפסיק להעניק שירותי ביטוח הזמינים בשוק החופשי, יהיה להן תמריץ לפתח שירותי ביטוח חדשים שיוכלו להחליף את השירותים הקיימים שהמדינה מעניקה.
מי שזכאי לקצבה ימשיך לקבל אותה. המדינה, כמו כל גורם מבטח אחר, לא תוכל להתנער מתביעותיהם הכספיות של מבוטחיה. כל תושב ישראל שהיה זכאי לקצבת ביטוח לאומי לפני צמצום שירותי הביטוח ימשיך לקבל את הקצבה וימשיך להיות מבוטח על ידי המדינה, כשם שהיה מבוטח לפני צמצום שירותי הביטוח.

בסופו של דבר, המטרה היא ליצור מצב שבו כל השירותים שהביטוח הלאומי מספק היום, פרט לשירותי רווחה וסיוע לנזקקים, יירכשו בשוק הפרטי.

חדשנות ויעילות במערכת הרווחה
לפי התכנית של זהות, המדינה תמשיך להיות אחראית על הרווחה, אך אין זה אומר שמערכת הרווחה תמשיך לעבוד בלא שינוי. כישלונן של תכניות הרווחה בעולם המערבי הביאה מדינות רבות לחשוב מחדש על מדיניות הרווחה שלהן ולבחון מודלים חלופיים של סיוע לנזקקים.

זהות תהיה קשובה להתפתחויות בתחום הרווחה ותעקוב אחרי רעיונות חדשניים ואחרי יישומם של מודלים חלופיים של רווחה בכל רחבי העולם. זהות תבחן את ישימותם של רעיונות אלה במדינת ישראל ותתמקד בנושאים הבאים:
● מניעת הונאה ברווחה. נבחן שיטות שמצמצמות קבלת הטבות לא מוצדקות ממערכת הרווחה, בתנאי שאינן מקשות שלא לצורך על נזקקים אמיתיים ומונעות מהם לקבל סיוע.
● מיצוי כושר השתכרות והימנעות מ"מלכודות רווחה". "מלכודת רווחה" היא מצב שבו תכנית הרווחה יוצרת תמריץ כלכלי לנתמכי סעד להמשיך להיות תלויים ברווחה ולא למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלהם. הדבר פוגע במשק ומכביד על תקציב המדינה וחמור מכך - הוא פוגע בנתמכים עצמם. גם היום בישראל ישנם מצבים בהם תוספת הכנסה למקבלי קצבאות גורמת לאבדן זכאותם לקצבה. כך נוצר מצב שבו עדיף לנתמכים לא לנסות ולהגדיל את הכנסתם ולהמשיך להיות תלויים בקצבה במקום זאת. אנו נבחן שיטות שנמנעות מתמריצים מזיקים כאלה ואינן מענישות נתמכי סעד על מיצוי כושר ההשתכרות שלהם.
● מערכות רווחה חלופיות. נבחן שיטות בהן מערכות רווחה חלופיות - עירוניות, קהילתיות ואחרות - יכולות למלא חלק מתפקידיה של מערכת הרווחה הארצית וקיימות במקביל אליה. מערכות רווחה חלופיות נותנות חופש בחירה מסוים לתושבים, שיכולים לבחור מביניהן את המערכת המוצלחת ביותר או המתאימה ביותר לצרכיהם. מערכות רווחה כאלה נוטות לשרת ציבור קטן יותר, מה שמאפשר להן היכרות טובה יותר עם הנזקקים לסיוע. כמו כן, מערכות רווחה וקרנות סיוע הדדי מקומיות מאפשרות לבני אותה קהילה או עיר לתמוך אלה באלה ובכך מסייעות לגיבוש ולמימוש הזהות הקהילתית.

המלחמה בתאונות הדרכים

השבת מימד האחריות לנהגי ישראל
זהות תתמודד עם שורש הבעיה של תאונות הדרכים, על יסוד העיקרון היהודי של 'רוצח בשגגה', לפיו האדם אחראי לתוצאות מעשיו ולא רק לכוונותיו. המטרה היא לשמור על מלוא הכיסוי הביטוחי ההולם לנפגעים, ועם זאת, להחזיר את האחריות המלאה לנהגים וליצור בישראל תרבות נהיגה אחרת.

אנו מאמינים שאימוץ העיקרון המובא כאן, והשבת מימד האחריות האישית לכבישי ישראל, יציל ממוות ומנכות קשה אחוז ניכר ממאות ההרוגים ואלפי הפצועים בכל שנה.

בשנת 2005 הוגש דו"ח ועדת שיינין לשר התחבורה. בדו"ח נכתב שממחקרים אירופיים עולה שיותר מ-80% מתאונות הדרכים נגרמות בשל 'הגורם האנושי' . כלומר, נהג שאינו עומד בדרישות כמו נהיגה ערנית, הבנת תנאי הדרך, וציות לחוקי התנועה. במחקר של משרד התחבורה האמריקאי מ-2015 נקבע ש-94% מתאונות הדרכים נגרמות בגלל הנהגים .

בשנת 2004 התפרסם מחקר שערך מכון מתת עבור משרד התחבורה. תוצאות המחקר הראו כי בשנים 2002-2000 הסתכמה העלות הממוצעת של נזקי תאונות הדרכים ב-12.6 מיליארד ₪ בשנה, שהם כ-2.5% מהתמ"ג. אם מחשבים נתון זה ביחס למספר התושבים בישראל, העלות מסתכמת ב-1,880 ₪ בשנה לכל תושב, זהו בערך הסכום שכל נהג משלם עבור ביטוח החובה שלו.

בשיטה הנהוגה כיום, הנהג לא חש שעליו מוטלת האחריות למניעת תאונות הדרכים. המערכת, קרי המדינה, המשטרה ובתי המשפט – הם האחראים לנעשה בכבישים. הם קובעים את החוקים, הם המתריעים, הם המחנכים, והם המענישים. לעומת זאת "תפקידו" של הנהג הוא לנהוג על פי החוק ו/או להשתדל ששוטר לא יתפוס אותו. הוא לא חש באחריות כלשהי מפני שהוא לא מתמודד ישירות עם תוצאות מעשיו. יכול אדם לפגוע בהולך רגל, ולא ייווצר כל מגע, במישור הכלכלי או הרגשי, בינו לבין האדם הנפגע. ביטוח החובה משלם אוטומטית לנפגע, ואילו מערכת המשפט אולי תעניש את הפוגע על רשלנות.

הנהג הישראלי רואה סביבו 'עונשים' – לא אנשים. במציאות כזאת לא ניתן לצמצם את מספרן של תאונות הדרכים.

רפורמה בביטוח החובה
המלחמה בתאונות הדרכים צריכה להתחיל בכינון מחדש של יחס של אחריות כלכלית ישירה בין אדם למעשיו. הצעד הראשון בבניית יחס זה הוא רפורמה מהפכנית במבנה פוליסת ביטוח החובה. כאשר אדם הגורם לתאונה חשוף לתביעת נזיקין מצד הנפגע - הזהירות בדרכים איננה עוד מחויבות של האדם כלפי המחוקק, אלא אחריות שלו למעשיו שלו.

בכדי להתחיל ולהשיב את מימד האחריות לנהגי ישראל, הגדרנו בהתייעצות עם מומחי משרד התחבורה 7 עברות שיסודן בריונות מודעת בכבישים. בעברות אלו – ייענש העבריין שייתפס על פי העונשים הקבועים בחוק.

אם בשל ביצוע העברה ייפגע גם צד שלישי, תפצה חברת הביטוח את הנפגע כפי שהדבר נעשה כיום, אולם לאחר מכן תוכל חברת הביטוח לתבוע את הנהג הפוגע על מלוא הסכום ששילמה לנפגע.
עם פרסום דבר הנהגים הראשונים שמתוך נהיגה בריונית פגעו בבני אדם ונאלצו לשלם בשארית חייהם את כל מלוא סכום הנזק שגרמו, צפויה תרבות הנהיגה בישראל להשתנות במהירות. חיים רבים יינצלו – כמו גם הון עתק המעיק כיום על תקציב המדינה.

דברי ההסבר להצעת חוק פ/1236/19 -התשע"ג–2013 שהוגשה על ידי ח"כ פייגלין:
"מטרת התיקון המוצע היא להשיב לנהגים בכבישי ישראל את מימד האחריות האישית. על פי כל ההערכות, הגורם המרכזי לתאונות הדרכים (למעלה מ-80% מהמקרים) הוא הגורם האנושי, אשר ניתן ליחסו גם ל"תרבות הנהיגה".

התיקון המוצע מבקש להתמודד עם היסוד העמוק ביותר, היוצר את תרבות הנהיגה השלילית בישראל – יסוד האחריות. מסקר שערך מכון "גאוקרטוגרפיה" עבור המגזין "מחר", התברר שככל שאוכלוסיית הנהגים צעירה יותר ונוטה יותר לנהיגה חסרת אחריות, כך חשוב לה יותר הכיסוי הביטוחי. משמעות הדבר היא שהחשש מההשלכות הכלכליות מטריד נהגים צעירים יותר מהאחריות לזולת. התיקון נועד להבהיר לנהגים, ובמיוחד לצעירים שבהם, כי אם ינהגו בצורה מסוכנת, הם עשויים לפגוע בבני אדם, בהולכי רגל ובנהגים אחרים, ובמידה ויעשו כן, הם יהיו האחראים הישירים למעשיהם.

לפיכך, הצעת החוק קובעת כי במקרים שבהם נפגע אדם עקב נהיגה מסוכנת במיוחד, הנהג הפוגע לא יזכה בכיסוי ביטוחי וחברת הביטוח תתבע את הוצאותיה מן הנהג הפוגע לאחר שתפצה את הנפגע.
יודגש, כי התיקון המוצע אינו מחליף את העונש המוטל בעקבות ביצוע העבירה, אלא מטיל את האחריות הכספית על הפוגע כלפי הנפגע, וזאת כדי לעודד נהיגה באחריות בכבישי הארץ.

לאחר דיונים עם גורמי מקצוע, לרבות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, התיקון המוצע נועד להוסיף לרשימת המקרים שבשלהם אין הנהג הפוגע זכאי לכיסוי ביטוחי, את המצבים שבהם עבר הנהג אחת מן העבירות החמורות הללו: עבירות של נהיגה בשכרות כשריכוז האלכוהול בגוף הנהג עולה על פי שניים מהמותר; עבירות של הפקרה אחרי פגיעה; עבירות של נהיגה במהירות 50 קילומטרים לשעה מעל המהירות המותרת בכביש בינעירוני ו-40 קילומטרים לשעה מעל המהירות המותרת בכביש עירוני; עבירת חציית קו הפרדה רצוף; עבירות אי-עצירה לפני מפגש מסילת ברזל; עבירת הובלת מטען, כשהמטען חורג ביותר מ-40% מהמשקל המותר".

בריאות הציבור

רקע – מערכת חולה
מן המפורסמות הוא שמערכת הבריאות בישראל היא מערכת ציבורית. בשיח התקשורתי מערכת הבריאות בארץ נתפסת כאחת ממערכות הבריאות הציבוריות הטובות בעולם. אולם, למרבה הצער, אנשי מקצוע יודעים שהדבר רחוק מהמציאות, מלבד העובדה שרמת הרופאים והצוות הרפואי בארץ היא אכן מהגבוהות בעולם.

מנתוני המחלקה הכלכלית במשרד הבריאות עולה שבשנת 2011 , כ-40% מסך ההוצאה הלאומית לבריאות מקורה בהוצאה פרטית. אם ניקח בחשבון הוצאות פרטיות לא רשמיות, כגון תשלום לא מדווח לרופאים ומרפאים, והוצאות שנעשות בבתי חולים מחוץ לישראל, הרי שלפחות מחצית מההוצאה הלאומית על בריאות מקורה בהוצאה פרטית. משמע שהשוק מצביע ברגליים, ובעוד אנו מדברים על הרצוי, המצוי הוא שהאזרחים הפריטו כבר את מחצית המערכת.

ההפרטה הזו היא כורח המציאות, הן בגלל ההמתנות הממושכות לביצוע בדיקות, טיפולים וניתוחים, והן בשל מחסור במיטות אשפוז ופתרונות מאולתרים למחסור זה. ההפרטה היא גם כורח של רופאים מצוינים ומוכשרים אשר רבים מהם משתכרים שכר נמוך מאוד ביחס לכישוריהם, ותנאי עבודתם קשים מאוד.

אלא, שההפרטה הזו נעשית בניגוד למדיניות המסורתית של הממשלות, ותוך כדי התגברות על המכשולים שהיא מערימה. בפועל, תקציב הבריאות הממשלתי עומד על פחות מ-30 מיליארדי שקלים, וההוצאה הפרטית על בריאות היא לכל הפחות כפולה מכך .

מטרתנו בתחום הבריאות
הדרך של זהות לעיצוב מערכת בריאות טובה יותר דומה לדרכנו בחינוך ובתחומים אחרים. נקודת המוצא היא שמירת סף שירותי הבריאות הניתנים כיום. ומכאן, מיקוד ההוצאה הציבורית בנצרך ולא במצרך, תוך מתן אפשרות שקופה, יעילה וחופשית לרכוש שירותי בריאות פרטיים במגוון איכויות ומחירים.

מערכת בריאות, בדומה למערכת כלכלית תקינה, היא מצרך בסיסי לקיום חברה משגשגת. זהות סבורה כי לאדם יש זכות בלעדית לקבוע בעצמו את סולם העדיפויות שלו. יש מי שמעדיף לקבל טיפול רפואי בסיסי בעלות נמוכה, ויש מי שיעדיף לשלם סכומי עתק כדי לקבל טיפול ברמה גבוהה יותר. אנו מאמינים שיש לכבד את הבחירות של בני האדם ולא להכתיב להם החלטות של מנגנון ממשלתי.
ההנחה לפיה המדינה יכולה לספק שירותי בריאות שווים לכל נפש ובכך למנוע פערים בבריאות, הוכחה כשגויה בישראל ובעולם. מחד, אנו רואים שמערכות הבריאות המתקדמות ביותר בעולם התפתחו במדינות החופשיות, כאשר ארצות הברית היא הדוגמה המובהקת לכך; לשם מגיעים החולים העשירים ביותר בעולם להירפא ושם הם משאירים את הסכומים הגדולים ביותר. לשם שואפים להגיע הרופאים הטובים בעולם ושם הם מקבלים את השכר הגבוה ביותר בעולם. ומאידך, אנו רואים שלמרות המערכת הנפלאה שנבנתה שם, קמה גם צעקה פוליטית, בשל מצב של מיעוט שחש מקופח מעצם העובדה שאין ביכולתו לרכוש את מוצרי הפרימיום של הבריאות. המצב הזה הביא את ארה"ב לשינוי השיטה ולפגיעה במערכת הבריאות הפרטית.

הפתרון של זהות בבריאות
הפתרון של זהות מתבסס על מחויבות לשמור על הרמה הנוכחית של שירותי הבריאות, תוך כדי מתן אפשרות למי שמעוניין בכך להשקיע בתחום הבריאות, לשפר אותו ולייעל אותו. פתיחת שוק הבריאות לתחרות תמשוך לישראל גם יזמים ומשקיעים מהעולם ותיצור מקומות עבודה חדשים ומתגמלים שיתמרצו רופאים ובעלי מקצוע יהודים מתחום הרפואה לעלות לישראל ולהשתקע בה.

הרפורמה של זהות בבריאות תותיר בשלב זה את קופות החולים במבנה הנוכחי שלהן ולא תשנה את תשלומי דמי ביטוח הבריאות. הרפורמה המוצעת מתמקדת בעיקרה בבתי החולים.

במסגרת הרפורמה, בתי החולים יופרטו בתהליך של מכרז פתוח, וקופות החולים והממשלה לא יורשו להחזיק בבעלותן בתי חולים. היזמים שירכשו את בתי החולים יתחייבו בחוזה ארוך טווח לשמור על רמת המחירים הנוכחית ולא לצמצם את שירותי הרפואה של בתי החולים שרכשו. אחזקות היזמים בבתי החולים יוגבלו באופן שיחייב אותם להתחרות בשוק הארצי עם יזמים נוספים. קופות החולים ירכשו את השירותים בעבור מבוטחיהם מבתי החולים הפרטיים באותה צורה ובאותה עלות שבה רכשו אותם מבתי החולים בבעלות המדינה.

כל בית חולים פרטי יורשה לעסוק בתיירות מרפא ובניתוחים פרטיים ויוכל להקדיש להם שיעורים קבועים מתוך המיטות שברשותו, ומתוך שעות העבודה של הרופאים ושל אנשי הצוות הרפואי. כך בתי החולים יקבלו גישה למקור הכנסה חדש ורווחי שיעודד אותם להעלות את רמת הטיפול שלהם ויאפשר להם להציע משכורות תחרותיות לרופאים. העלאת המשכורות הצפויה לרופאים מוכשרים תעודד אותם להישאר ולעבוד בארץ ואף תעודד עלייה של רופאים ואנשי צוות רפואי מחוץ לארץ.

כל יזם בריאות יקבל זכות להקים בסמוך לבית החולים בית מלון ומרכז מסחרי, תחת אותו רישיון, שיהוו מקור הכנסה נוסף להכנסותיו הישירות מקופות החולים ומניתוחים פרטיים. במקביל, המדינה תאפשר ליזמים להקים בתי חולים פרטיים חדשים, כאשר ההגבלה היחידה תהיה עמידה בסטנדרטים רפואיים.

הרפורמה צפויה להכניס לקופת המדינה עשרות מיליארדי שקלים באופן מיידי ממכירת בתי החולים הממשלתיים ליזמים, לתרום למשק באמצעות פיתוח תחומי תיירות המרפא והרפואה הפרטית ולחסוך למדינה מאות מיליונים בגרעונות כל שנה. תחת בעלות פרטית, בתי החולים ינוהלו באופן יעיל ויהפכו לספקי שירות רווחיים ומתפתחים. הרווח האפשרי בתחומי תיירות המרפא והרפואה הפרטית והצורך להתחרות בזירה הארצית והעולמית יעודד את יזמי הבריאות להשקיע בהעלאת רמת שירותי הבריאות ולמשוך בעלי מקצוע איכותיים באמצעות משכורות גבוהות ותנאים טובים. השיפור ברמת שירותי הבריאות ובאיכות הצוות הרפואי בבתי החולים ייטיב עם כלל האזרחים המשתמשים בשירותיהם.

הסרת ההגבלות על הטיפול בקנאביס הרפואי
מחקרים רבים הראו כי שימוש בקנאביס יכול להועיל בטיפול בתסמינים קשים כגון כאב, דיכאון וירידה בתיאבון. חולים רבים שטופלו בקנאביס מעידים על הקלה בתסמינים ועל שיפור באיכות החיים. לעתים מדובר בחולים ששימוש בתרופות אחרות אינו מועיל להם באותה מידה או גורם להם לתופעות לוואי קשות. למרות זאת, על השימוש הרפואי בקנאביס בישראל קיימות מגבלות חריגות. בשונה מתרופות אחרות הניתנות לפי שיקול דעתו של הרופא המטפל, את הרשיון לשימוש בקנאביס יכולה לתת רק היחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות - היק"ר. היק"ר יכולה להפחית את המינון שעליו ממליץ הרופא המטפל או פשוט לדחות את הבקשה. בנוסף, קיימת רשימה מצומצמת מאוד של מחלות ותופעות בריאותיות שמותר לטפל בהן בקנאביס רפואי. להגבלות החריגות האלה אין דבר עם רפואה - הן קיימות רק כדי למנוע זליגה של הסם לשוק הפרטי.

זהות תבטל את היחידה לקנאביס רפואי ואת רשימת המחלות שמותר לטפל בהן בקנאביס רפואי. הרשיון לשימוש בקנאביס רפואי יינתן על ידי הרופא המטפל ולפי שיקול דעתו בלבד. ההחלטה לגבי טיפול בקנאביס רפואי תתחשב אך ורק בצרכיו הרפואיים של המטופל, לא בשיקולי אכיפה או בשיקולים זרים אחרים.

התרת יצוא קנאביס רפואי
במדינת ישראל קיימות חברות המגדלות קנאביס רפואי, הידועות בעולם בידע ובמיומנות היחודיים שלהן. אם יותר לחברות הגידול לייצא את תוצרתן הן יוכלו להתחרות בהצלחה בשוק הבינלאומי. הייצוא ייצר רווחים לחברות הגידול שיאפשרו להן להשקיע במחקר ובפיתוח, ייצר הכנסות ממסים למדינת ישראל ויתן מענה לצרכיהם הרפואיים של מיליוני חולים ברחבי העולם.

זהות תאפשר למגדלים לייצא קנאביס למטרות רפואיות, בכפוף לחוק במדינות היעד ולאמנות הבינלאומיות עליהן ישראל חתומה.

תקשורת

חופש הביטוי הוא אחד מערכי המפתח של כל מדינת חירות. אסור למדינה למנוע השמעת דעה רק משום שהיא לא לרוחה, פרט למקרים חריגים מאוד הקבועים בחוק, כגון הוצאת דיבה ומסירת מידע ביטחוני מסווג. אך בשביל להגן באמת על חופש הביטוי, צריך שהמדינה לא תתערב גם באופן בו מושמעת הדעה. כלומר, צריך לאפשר לכל אדם לבטא כל דבר שמותר לו לבטא על פי חוק בכל אמצעי שבו הוא יוכל לבטא זאת. תקשורת חופשית ממגבלות שרירותיות ומהתערבות המדינה היא לפיכך תנאי הכרחי לקיום חופש הביטוי.

התקשורת בישראל אינה תקשורת חופשית. על מנת לשדר ברדיו נדרש זיכיון, כלומר נדרשת קבלת אישור מהרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. הרשות השנייה מוכנה להעניק זיכיונות רק למי שעומד בשורה ארוכה של תכתיבים ערכיים ותרבותיים על התכנים המשודרים. תפקידה על פי חוק, מעבר להענקת הזיכיונות ולפיקוח על הזכיינים, הוא בעיקר לקדם ערכים תרבותיים וחברתיים בתקשורת המסחרית, כלומר בגופי שידור פרטיים, בהתאם לדרישות השלטון. כך למשל, הרשות השנייה מחויבת ל"מתן ביטוי לתרבות העמים, ליצירה האנושית ולערכי הציביליזציה לדורותיה" ול"טיפוח אזרחות טובה וחיזוק ערכי הדמוקרטיה וההומניזם". אנו מאמינים שאין לגוף שזה תפקידו מקום במדינת חירות. השלטונות לא צריכים לכפות את דעותיהם על הציבור באמצעות התקשורת, קל וחומר כשהדבר נעשה באמצעות הגבלת חופש הביטוי ותוך שימוש במשאביהם של גופים פרטיים.

זהות תפעל לשחרור גופי התקשורת הפרטיים מההגבלות החמורות המוטלות עליהם, תקדם תקשורת חופשית ותגן על חופש הביטוי.

שידור פתוח וחופשי לכל
ייעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים להגדלת מספר תדרי השידור. מספר תדרי השידור במדינה מוגבל ולכן לא ניתן להקצות תדר לכל מי שמעוניין לשדר. עם זאת, קיימים אמצעים טכנולוגיים שמאפשרים את הגדלת מספר תדרי השידור, כגון רדיו דיגיטלי. זהות תקדם את השימוש באמצעים כאלה כדי להגדיל את מספר התדרים ולאפשר לישראלים נוספים לממש את חופש הביטוי שלהם מעל גלי האתר.
השידור ייעשה ברשיון ולא בזיכיון. שיטת הזיכיונות תבוטל. הזכות לשימוש בתדרי השידור תושכר לתקופה של ארבע שנים לכל המרבה במחיר באמצעות מכרז, מבלי להתחשב בתכנים שברצונו לשדר. התנאי היחיד להחזקת הרשיון, מלבד עמידה בהתחייבות הכספית, יהיה הימנעות מפרסום תכנים האסורים על פי חוק. לא תהיה שום מגבלה אחרת על תכני השידור ובפרט לא תהיה מגבלה על הזמנים המוקדשים לפרסום.

רוב תפקידיה של הרשות השנייה יבוטלו. הרשות השנייה תעסוק אך ורק בחלוקת התדרים ורשיונות השידור ליזמים שיזכו במכרז, בגביית הכספים מהיזמים הזוכים ובפיקוח על השידורים. מטרת הפיקוח תהיה אך ורק לוודא שבעלי הרשיון אינם עוברים על החוק ולהעניש את אלו שהפרו אתו.

עיתונות חופשית
הגנה על חופש הביטוי פירושה לא רק איסור על המדינה להתערב בתכני העיתונים, אלא גם איסור על התערבות במודל העסקי שלהם. הניסיון להעביר חוק שכל מטרתו הייתה לפגוע בפרסומו של עיתון מסוים מדגימה את החשיבות שבאיסור זה . זהות תתנגד לכל הצעת חוק שתטיל הגבלות על עיתונות או תפגע בעיתונות החופשית בכל צורה.

סגירת גופי התקשורת השייכים למדינה
אנו מאמינים כי מדינת חירות אינה יכולה להשתמש בכלי תקשורת על מנת לעצב את תרבותם ואת ערכיהם של התושבים. המדינה אמורה להיות הכלי לביטוי זהותם של האזרחים, תוך שמירה על זכויות הפרט, ולא זאת שמכתיבה אותם. לכן, אסור לאפשר למדינה להחזיק בבעלותה כלי תקשורת. זהות תפעל לסגירתם או להפרטתם של כל גופי התקשורת שבבעלות המדינה - תאגיד השידור, גלי צה"ל, גלגל"צ, קול ישראל וכתבי העת הצבאיים.

להורדת המסמך המלא

המצע המלא להורדה ↓
© כל הזכוות שמורות למפלגת זהות   |   תקנון